פריצה קוראת לגנב
מרץ-אפריל 4102
הביטחון
| 26
רפי אלבז*
אפתח בשתי אנקדוטות: בשנת 9991
הזדמנה לי במסגרת שירותי במילואים שיחת
מסדרון עם הרמטכ"ל דאז, רב־אלוף (רא"ל)
שאול מופז.
"הרמטכ"ל", פניתי אליו, "כיצד זה שאין
בצה"ל, הצבא המתקרא צבא ההגנה.., הגנה?
איך זה שאין בצבא שלנו הוראות מיושמות
להגנה על המידע, קריטריונים לתקני שמירה, מערכות ביטחון
אלקטרוניות, התמודדות עם אירועים פליליים בבסיסים... ואין אפילו
קציני ביטחון (קב"טים)"?
"בוודאי שיש" השיב הרמטכ"ל...
עד אז הייתי בצבא כמעט 02 שנה, מעולם לא פגשתי או ראיתי
קב"ט, לא שמעתי על כזה ואף לא הונחיתי בין במישרין ובין בעקיפין
על־ידי קצין ביטחון.
לימים, במסגרת תפקידי בגוף מונחה פגשתי בשני קב"טים והללו
התעסקו בעיקר עם אישורי כניסה למחנות צהל ומתן הנחיות כלליות.
עשור מאוחר יותר, בשנת 9002 זומנתי לכנס מפקדי פלוגות (מ"פים)
ומפקדי גדודים (מג"דים) באחד מבסיסי המרכז. בכניסה ישבו חיילות,
שוודאו כי הבאים הם אכן מוזמנים רשומים וכי הם מפקידים מראש
את מכשירי הסלולאר בארונית, שהוצבה לשירותם בקיר המשותף עם
האולם. כל משתתף זכה לקבל צמיד זיהוי וניכר היה כי קיימת הקפדה
ראוייה על לוחות הזמנים.
ראשון לדוברים היה אחד ממפקדי החטיבות (מח"טים), שתדרך כי
מדובר בכנס מסווג, סודי ומעלה וברור, שאין להוציא דברים החוצה.
לאחריו הגיע מח"ט אחר, שנתן הרצאה מוקפדת בנושא מסויים, שסווג
'סודי ביותר'.
אני מניח כי אנשי המקצוע שבין קוראי המאמר כבר גילו מספר
כשלים בסיסיים, ביניהם, בדיקת סיווג לנוכחים, קרבתו של
ארון אחסון מכשירי הסלולאר לקיר המשותף עם
אולם ההרצאות ועוד כהנה וכהנה "זוטות", שכל
מנהל ביטחון (מנב"ט) מתחיל היה מזהה ומטפל
מבעוד מועד.
צה"ל הוא ראשי תיבות של "צבא ההגנה
לישראל", אולם נראה כי נכון יותר היה
לקראו, צבא ההתקפה, שכן הוא בעל יכולות
התקפיות מצויינות, מהטובות שיש בעולם.
אך ככל שהדברים מגיעים להגנה בסיסית, אין
יד מכוונת, או קריטריונים ברורים ומיושמים,
אין כללים מחייבים ברורים ו־או מנותחים
מקצועית, או אף הצהרת כוונות, שנחקרה והיא
אכן עונה לסיכונים הפליליים. אני מודה שלא אופתע, אם יסתבר שיש
חוברת כל־שהיא איפא־שהוא, אלא שמעשיות היא בנוייה על המעשה
יותר משהיא נשענת על תיאוריה.
מי שמצויים בנושא יודעים כי הבסיסים נשמרים ברמת החייל
השומר, העייף, הבלתי־מוכשר למשימתו, שאינו מבין מה הסיכונים
ומפני מה הוא מגן ושאף אין לו כלים בסיסיים כדי לקרוא בעת מצוקה
לסיוע או אף לעיצה. יש לו שני דברים: רובה ואת המשקל הסגולי
האנושי שהוא נושא עימו. כאלו יהיו גם התוצאות של כל אירוע -
בהתאם לנסיבות האדם המקרי, בעת האירוע.
לפיכך, אין להזדעזע כאשר יש מי שקוראים בקול כי הבונקרים
הצבאיים וכלל הטובין שבבסיסי הצבא הם לא פחות ממופקרים.
אין בבסיסים הרגילים מערכות הגנה אלקטרוניות, אין שיטות סיור
ופיקוח, אין דרכי פעולה אפשריות (דפ"אות) לתרחישים מנותחים
ואין גוף שהוא "המשמר הבסיסי". אין את כל אלה בעיקר, כי אין
מי, שיהיה אחראי, מקצוען, מי שיכול לנתח את הסיכונים הייחודיים
לבסיס הצבאי המיוחד, את הסיכונים לנקודות הרגישות ואת המענים
המתאימים לסיכונים ולכוחות העזר הקיימים או האפשריים.
בחודשים האחרונים אנו שומעים חדשות לבקרים, במיוחד לאחר
עוד אירוע של פיגוע פלילי בין אזרחים [ובפחות ג'נטלמניות משהיינו
עדים לה בעבר] את קציני המשטרה, החל במפקח הכללי (מפכ"ל)
וכלה באחרון המרואיינים השונים המפנים את נטל האחריות כולה
הקלות הבלתי־נסבלתשל
זליגת אמצעי לחימה מצה"ל
*הכותב הינו הבעלים של חברת "ארגון הביטחון", חברה לייעוץ ביטחוני המתמחה בביצוע סקרי ביטחון, עדכון והטמעת שיטות ביטחוניות בארגונים.
שימש עשרות שנים בתפקידי ניהול ביטחוני בכירים.
פצצות מטול שנגנבו מצה"ל והועברו לשימוש אירגון פשע
צילום באדיבות משטרת ישראל
