אלכס נחומסון*
ניצב אדם בצומת קריטית וגורלית של
קבלת החלטות ,פעל והונה וגרם למחדל
קטלני ומונומנטאלי ומערכת המשפט לא
מצאה לנכון להעמידו לדין פלילי. וכך נראה
שכל מה שידענו על הגאוותנות, השאננות
וה"היבריס", שבעטיים נחתה עלינו המכה
הזאת מצריך אתחול.
פרק א'
צו הקריאה השיגרתי, שמצאתי בתיבת הדואר באוגוסט 3791
נקרא ונחתם על־ידי ולאחר־מכן שולשל חזרה לתיבת הדואר במעטפה
החומה והממוחזרת.
ביומן העבודה רשמתי על־פני ארבעת העמודות של אוקטובר,
"שירות מילואים פעיל ("שמ"פ") ל־03 יום". די שמחתי על השירות
הזה למרות שטרם החלמתי מפגיעת ראש לא־קלה, שארעה לי כתוצאה
מתאונת דרכים.
בבוקר ה־1 לאוקטובר עליתי יחד עם עוד כעשרים אנשי מילואים
לתוך ארגז הטיולית. בצהריים אכלנו פיתה עם חומוס בשק"מ אל־
עריש ובערב פרקו אותנו בצפון־סיני, בצומת רומני, סמוך למפקדה
שחלשה על גיזרת מוצבי החוף וצפון תעלת סואץ. עסקנו בעיקר
באבטחת מתקן לוגיסטי וסיורים על צירים במשולש רומני־ בלוזה־
מוצב טרקלין.
השבוע הראשון עבר בעצלתיים והגיעה השבת ואיתה יום הכיפורים.
בעשר בבוקר הגיע ג'יפ ממפקדת האוגדה בבלוזה וממנו יצא קצין בדרגת
סרן. "חבר'ה" אמר לנו הבחור, "אני קצין מבצעים (קמב"צ) מהאוגדה
והגעתי להודיע לכם שבשש בערב תתחדש כפי הנראה מלחמת התשה
ואתם נכנסים לכוננות ספיגה, אני ממליץ לצמים להפסיק את הצום
ולהתכונן".
הבחור עזב ואנחנו נותרנו לעכל את המסר. לא היה הרבה מה
לעשות. הכרנו את מלחמת ההתשה משמ"פים קודמים, חטפנו קצת
ארטילריה, נתקלנו פה ושם עם חוליות שחדרו למטרות מודיעין, הרמנו
קנים של תת־מקלעים (תמ"קים) כלפי מיגים, שחדרו בגובה אפס
למטרות צילום או כמבחן אומץ לטייסים שלהם, אשר בדרך־כלל לא
נחתו בתום הגיחה על־פי הנדרש בפרוטוקול והעברנו את הזמן בתכנון
טבלאות השמירה והיציאות ובציפייה ל"סיקס", ניידת השק"מ שהייתה
מגיחה מבין הדיונות כמו חזיון תעתועים מדברי.
המתחם ששהינו בו כלל מחפורת היקפית מדופנת בשקי חול
ומחוזקת בקשתות ברזל ופחים מגולוונים ובתווך, צריפים ומאגרי ציוד
מכוסים ברשתות הסוואה. המתחם נחפר בתוך חורשת עצי תמר וחלש
על צומת הציר הראשי, שנמשך מאל־עריש ועד למוצבים הצפוניים של
התעלה.
החילונו לנקות את תעלות הלחימה מהפסולת, שהצטברה בהן
והעמקנו אותן ככל הניתן. שקי החול הקרועים הוחלפו על־ידינו
בתקינים ואת מנות הקרב הנחנו בקרבת מקום ובסמוך לג'ריקנים של
מי השתייה. כך המתנו לשעה היעודה - 00:81 כפי שנקבע.
00:41. נפתחו ארובות השמיים והפגזה רצחנית של תותחי 031
נחתה עלינו ללא כל התרעה מוקדמת. שתי משחתות מצריות מדגם
"סקיורי" פרקו עלינו את זעמם. רסיסים לוהטים שרקו באויר ונתקעו
בעצי התמרים ובדפנות הצריפים. 04 דקות רציפות של גיהינום עלי
אדמות וכשפסקה ההפגזה, קלטו האוזניים המצלצלות קולות של ירי
נשק קל (נק"ל) והצליל המוכר של קליעים השורקים לך מעל הראש.
השטח שרץ בחוליות של קומנדו מצרי.
ממכשיר הקשר הנייד שנשאתי בקעו קריאות, שהעידו בעיקר על
ניסיונם של הכוחות השונים להבין מה קורה בשטח. אנחנו כמעט ולא
הבנו כלום. ביום הראשון ובלילה שלאחריו נמשכה המהומה. טנקים
מהגדוד הסדיר, שנעו הלוך ושוב לאורך הצירים, הלכו והתמעטו ואלה
שהגיעו אלינו, עצרו מדי פעם ושיגרו פגז לעבר החשיכה. ירי הנק"ל
לא פסק לרגע. על גג מבנה קטן שעליו נצבעו המילים "קישור לאו"ם"
נראה מחזה סוריאליסטי. קצין מילואים יושב על כורסא כמו אפנדי
ויורה במקלע 3.0 לעבר חיילים מצריים, שהתחפרו וירו מתוך שוחות
בדיונות שממולו.
ואז החלו להגיע כוחות מילואים ראשונים. שני סנטוריונים עצרו
בסמוך ואני צועק למפקד הטנק (מט"ק) החשוף, מאיזו חטיבה אתם?
והאיש מסמן לי בשתי אצבעות - 11. (תחילה הנתון הזה לא הסתדר לי,
זכרתי שלחטיבה הזאת היה גדוד "שרמנים" אחד, אך בשיחת הבהרה
, המח"ט באותם הימים, סיפר
פדל'ה
שקיימתי ערב כתיבת הרשימה עם
שאסף ושסיפח בדרך לתעלה "כל מיני טנקים טועים" וככל הנראה גם
"שרמנים").
שני הטנקים התקדמו מעט מערבה , ירדו מהציר. האחד עצר בסמוך
והשני משך דרומה כ־05 מטר. שניהם כוננו לעבר גבעות החול שממול
וכל אחד מהם שיגר פגז. הפעילות הזאת הניבה הפסקה של ירי נק"ל
לשעה קלה.
לפנות ערב של היום השני הגיעה אלינו מחלקת טנקי "שרמן",
שיצאו מבסיסם ברמלה (או מחצור, לא זוכר במדוייק) ונעו כל הדרך
משם עצמאית על הזחלים. ארבעת הטנקים הסתדרו בשורה רוחבית
בסמוך למחפורת שלנו ודוממו מנועים. מהטנק הראשון, שחנה קרוב
אלי, בצבץ ראשו ופלג גופו העליון של המט"ק. הבחור חבש את קסדת
ששלטה
VRC
הטנקיסטים האופיינית לטנקי ה"שרמן" (שונה מקסדת ה־
שלושה פרקים
על מלחמת יום כיפור
מלחמות עבר
יולי-אוגוסט 3102
הביטחון
| 38
60...,39,40,41,42,43,44,45,46,47,48 28,29,30,31,32,33,34,35,36,37,...1