מגזין הטכניון | קיץ 2025

5 פעמיים ללבנון, ובפעם השנייה, במבצע לחילוץ פלוגה שכנה, נהרג עמית בטיהור הבית שבו שהו המחבלים. חבריו בטכניון הקימו פינת הנצחה לזכרו במתחם הלמידה בפקולטה למתמטיקה, ושם נכתב: "הוא היה אהוב מאוד על משפחתו, חבריו ועמיתיו ללימודים, ודמותו הותירה חותם בלב כל מי שזכה להכירו". עמית השלים בטכניון תואר כפול במתמטיקה ובמדעי המחשב ונהרג לפני שהספיק לקבל את תעודת הבוגר בעקבות סיום לימודיו. התעודה הוענקה לאימו במהלך ימי השבעה על ידי נשיא הטכניון ודיקן הפקולטה. על המדבקות שהופקו לזכרו של עמית כתוב "במותו הציל ." ֶ ית ִ מ ֲ חיים" ו"בצדק תשפוט ע חברו אוהד שרון, שהכיר אותו בטכניון, למד איתו את רוב הקורסים וגם שירת באותו גדוד. לדבריו, "עמית היה אדם קליל שכולם התחברו אליו, אדם שאהב אנשים וטיולים, אבל גם סטודנט משקיען מאוד. הוא הרבה להתנדב, למשל בחלוקת תרומות לנזקקים בחיפה, ומכל משכורת הוא הפריש מעשר לצדקה - לא רק כי הוא היה דתי אלא גם כי זה היה האיש." של חטיבת 89 היה קצין שריון בגדוד אלון ספראי ז"ל התנדב 14 "הזקן". הוא נולד וגדל בירושלים, ומגיל במד"א - התנדבות שהמשיך בה כחובש גם לאחר סיום לימודיו בתיכון. לאחר שירותו הצבאי יצא לטיול במזרח, ולאחריו החל בלימודי רפואה בפקולטה לרפואה ע"ש רפפורט. עם פרוץ המלחמה, בעודו בעיצומו של טרק בנפאל, לא היסס לרגע ושב מייד לישראל כדי להתגייס לשירות מילואים. אף כי כסטודנט לרפואה לא היה מחויב בשירות מילואים, בחר להמשיך ולהתנדב מתוך מחויבות למדינה ולאזרחיה.  גיסתו רוחמה ספראי סיפרה: "אלון היה אדם נעים הליכות, שהתייחס לסובבים אותו בכבוד ובנעימות, תמיד עם שנינות נדירה שגרמה לנו לצחוק בכל פעם מחדש. לאחר הצבא התלבט בתחום הלימודים, ולבסוף בחר בלימודי הרפואה מתוך תחושת שליחות עמוקה - שיפור חייהם של אנשים והצלת חיים. חבריו סיפרו שלמרות ימי המילואים הרבים והתנדבותו בעמותת 'לתת', הוא הצטיין בלימודים, השיג ציונים גבוהים, ולא היסס לשאול שאלות ולחקור עד שהבין כל נושא לעומק." בתום השבעה יזמה המשפחה, בשיתוף מד"א, פרויקט הנצחה - גיוס תרומות לשני כלי רכב לטיפול נמרץ: ניידת ואופנוע. האופנוע כבר החל לפעול בשירות מד"א ואף הציל חיים, והניידת צפויה להצטרף בשנה הקרובה. לדברי גיסתו רוחמה, "אלון האמין במקצוע הרפואה. אנחנו מאמינים שבאמצעות ההנצחה הזו, אנו מגשימים ולו במעט את החלום שהוא לא הספיק להגשים." יעקב, חברו מהפקולטה לרפואה, מספר על "אדם של עשייה. הוא היה אמור להתחיל את השנה הרביעית בבית הספר לרפואה. תלמיד מבריק, חד, שהלימודים באו לו בקלות. הוא הרבה לענות לשאלות של אחרים, גם כדי להשתפר בעצמו אך בעיקר בשביל לעזור לחבריו. במקביל ללימודים הוא עבד בצוות פיתוח בחברת מדטרוניק משנת הלימודים הראשונה, באמונה שאת הרפואה אפשר לפגוש יותר מאשר על ספסל באוקטובר תפס את אלון בטרק באנפורנה 7" . הלימודים שבנפאל, ללא קליטה. יום למוחרת הוא התקשר אליי לשאול אם אוכל לעזור לו למצוא טיסה חזרה לארץ. שאלתי אותו אם הוא לא רוצה לסיים לפחות את הטרק והוא אמר: מה פתאום! אם החיילים שלי בחזית אני לא יכול להישאר כאן. משפט שמסכם באופן מושלם את היחס והדוגמה האישית שאלון הציב לפקודיו כקצין." עמר, חברתו הקרובה של אלון, מספרת ש"אלון התקבל לכמה אוניברסיטאות אבל בחר בטכניון ומאוד אהב את חיפה ואת שכונת בת גלים. הוא היה אדם מאוד חברתי, עם אינטליגנציה רגשית גבוהה ורגישות לרגשות של אחרים אבל גם בעל הומור חד וציני. הוא למד להכיר את כל בתי הקפה בסביבה יחד עם חברים, אהב את הים, רץ בטיילת, ואת חצי המרתון הראשון שלו - לקראת מרוץ ים המלח, שאותו לא הספיק לעשות - הוא עשה על ההליכון בחדר הכושר של הטכניון." יהי זכרם ברוך. אלון ספראי ז״ל עמית חיות ז"ל