שיעור חופשי | כסלו תשפ"ג | דצמבר 2022 | גליון 150

בחינוך מיוחד לגיל הרך והתמחות באוטיזם בסמינר הקיבוצים. גם הבחירה בחינוך המיוחד לא היתה מקרית. "יש משהו באוכלוסייה החלשה והנתמכת שמתחבר אצלי בלב. אולי כי הרגשתי חריג בילדות אחרי מות אבא. הבושה תמיד היתה כמו מסך ברזל. אף אחד לא מדבר איתך, אבל כולם מסתכלים עליך". לא רק שבחרת בחינוך המיוחד, אלא התמקדת דווקא בגיל הצעיר יותר. למה? "השינוי הגדול מתחולל אצל כולנו עד גיל שש-שבע. עד אז האדם הוא חומר ביד היוצר. השינויים לאחר מכן מינוריים. גם אם התפקוד נמוך וגם אם התפקוד גבוה - אני נותן לילדים תחושה שהם שווים. זה הבסיס". איך היה להיות מנהל גן שהוא סוג של ידוען? "ניסיתי מאוד לשמור על הפרטיות שלי, בסופו של דבר זה היה כרוך באומץ מצדי. שנים 12 חשפתי מול הורים שאני מלווה את האני הכי פנימי שלי. הם פגשו אותי חלש יותר, ראו אותי בזוגיות. זה כמובן גורר השוואות בין איש החינוך לבין אדם שמאחורי". מנהל גן ממין זכר זה גם לא שכיח. אתה מקבל תגובות? "כבר בלימודים בסמינר הקיבוצים הייתי בנות. אני רגיל להרמות 120 גבר אחד מתוך גבה. כשהייתי אומר בדייטים מה אני עושה זו היתה התגובה לרוב. היה שלב שהתחלתי להתבייש במילה גנן. הייתי מדגיש את המנהל, כדי להעצים את התפקיד. היום אני לא צריך את זה כי אני יודע שאני עושה משהו משמעותי, שאני מחולל שינוי". אם מדברים על שינוי - היית שותף למחאת עובדי החינוך בקיץ. "הייתי ידוען וקיבלתי במה. אני חושב שהמסר שעבר במחאה שלנו הוא שהפכנו להיות שקופים, לא רק בגלל התגמול. זה לא טריוויאלי להיות עובד חינוך בישראל. לא כולם הולכים בהנאה וכיף לעבודה. רבים באים ליום שהם יוצאים ממנו שחוקים ולא מתוגמלים וגם לא מוחזקים נפשית. אלה אנשים שצריכים תחזוקה רגשית. "מעבר לכך המחאה היתה על כך שהוזילו את המקצוע ואנשי החינוך פעמים רבות לא באמת יכולים להביא את האני מאמין החינוכי שלהם בגלל מערכת ישנה וסבוכה לא אחת. בן אדם שבא לחינוך צריך שיהיה לו מצפן חינוכי. הבעיה היא שלמערכת לפעמים אין". כיף לקום בבוקר ה"רומן" המפתיע של בן נדל עם התחום רק בתחילתו, כך נראה. במקביל לניהול גן, החל באחרונה תפקיד חדש כמומחה לתחום הגיל הרך במרכז התמיכה היישובי-אזורי (מתי"א) של העיר חולון. במקביל, החל בליווי על בסיס פרטני של ילדים לקראת המעבר מהגן לבית הספר. "כיף לי לבוא לעבודה בבוקר, וזה מה ■ שחשוב", הוא מסכם. "יש משהו באוכלוסייה החלשה והנתמכת שמתחבר אצלי בלב. אולי כי הרגשתי חריג בילדות אחרי מות אבא. הבושה תמיד היתה כמו מסך ברזל. אף אחד לא מדבר איתך, אבל כולם מסתכלים עליך" שיע ור חופשי | 32