שיעור חופשי | תשרי תשפ"ב | ספטמבר 2021 | גליון 134

45 | שיעור חופשי צילום: צלם כיתוב תמונה כיתוב תמונה >>>> למשל מתווכחים כשכמה ילדים רוצים לשחק באותו מתקן? החלטנו השנה שתלמידי ז'-ח' צריכים יותר זמן מגרשים מהכיתות האחרות. תלמידי כיתה ה' לא אהבו את זה. הם הכינו נייר עמדה, חתמו על עצומה והגישו לי אותה. זה לימוד מדהים, מיומנות של חיים. "כשחזרנו לשגרה אחרי הקורונה הוצאנו את הילדים הרבה יותר לחצרות, כי בכל השנה הזאת מה שהיה חסר זה המישור הרגשי והחברתי. בנוסף גילינו שכשמאפשרים לילדים חצי שעה של משחק הם נכנסים מפוקסים יותר לשיעור, פנויים יותר ללמידה”. ארבעה ימים ביער בבית הספר "מיתרים" בקרית טבעון, מעבר לחצר השגרתית, היער הסמוך נהפך למעין שלוחה של המבנה, "חצר" ענקית שמשמשת הרחבה אורגנית של בית הספר. בית הספר, שהוקם לפני חמש שנים, מדגיש שילוב בין דתיים וחילונים, שיטת מונטסורי ולימודי יער. "היער מלווה אותנו לאורך כל השבוע”, אומרת אורית פוגלמן, מורה בכיתה ב’. “בעיקרון, כל כיתה יוצאת ליער פעם בשבוע עם 'מורה יער'. אך בתקופת הקורונה, החלטנו לנצל את היער כדי למנוע הידבקויות. אני למשל יצאתי עם הכיתה שלי ליער ארבעה ימים בשבוע". בבית הספר אין שיעורים רגילים ואין צלצולים. לאחר שיח בוקר ותפילה, הילדים יוצאים למרחבים. כל ילד בוחר לעצמו כמה משימות להמשך היום, כמו לימוד שפה או עזרה לחבר. במהלך זמן המרחבים המורה לוקח קבוצות ילדים שנמצאות באותו שלב לימוד, ומעביר להם הקניה. "הלמידה אצלנו אינדיבידואלית", אומרת פוגלמן. "אין שולחנות, כיסאות ולוח. הילדים יושבים בצורה חופשית והיום עובר בהרבה שיח. הילד בוחר אביזרי למידה, מתעניין וחוקר. התפקיד שלי הוא לראות איפה הוא נמצא וללכת איתו. המורה הוא מדריך שצריך להעשיר את הסקרנות הטבעית של הילד ולפתח אותו". מבנה היום ביער דומה למבנה היום בכיתה, והלמידה מתקיימת בכיתת יער שהצוות והתלמידים בנו, עם שתי עמדות עבודה שנראות כמו שולחן גבוה ואזור ישיבה. הדגש ביער הוא על גמישות, הקשבה, שיח, חקר של הטבע ומלאכות כמו שיוף, גילוף, חפירה, חציבה, בנייה וניסור. “השילוב של טבע ומלאכה תורם מאוד ללמידה", אומרת פוגלמן. “אנחנו לוקחים בתיקים קטנים ציוד כמו תיק עזרה ראשונה, מחצלת ומרחבי למידה. לרוב הילדים קל יותר להתרכז ביער. יש לנו ביער הקנייה, אבל הלמידה היא גם כזאת שנובעת מהשטח. אם ראינו בעל חיים מעניין על איזה עץ, הלמידה תתרחש שם. "כל ילד בחר לו חלקה, יצר מעגל אבנים קטן ותיעד את הצמיחה. בחורף כבר אי אפשר היה לראות את האבנים. יש כאן משהו שחסר מאוד בתרבות האינסטנט של היום. מעקב סבלני אחר תהליך בטבע. משימה אחרת היתה בנייה של קשת. זה תהליך שאורך חודשים, ובסופו לעיתים הקשת נשברת וצריך להתחיל מהתחלה. זו התמודדות עם תסכולים ועבודה לאורך זמן, כשאין תוצאות כאן ועכשיו. "הלמידה ביער מתרחשת כל הזמן, לא רק בזמן מוצהר של למידה ולא רק בהיבט עיוני", אומרת פוגלמן. "ההליכה ביער דורשת שיווי משקל, החזקה טובה של הגוף וביטחון בעצמך. הם עולים על אבנים, הם צריכים לעבור מעל בול עץ, להתכופף מתחת לענפים, להיזהר מהקוצים. יש ילד אחד, למשל, עם קושי אמיתי בלימודים. ביער הוא נהפך למנהיג. הביטחון שלו התחזק ועכשיו הוא מגיע ללמידה עם תחושת מסוגלות שקודם לא היתה לו". בזמן ההפסקות בבית הספר, ילדים עדיין עסוקים פעמים רבות במשימות שלהם. סורגים, בונים. "בימים גשומים נוצר מעין נחל בבית מורה אורית פוגלמן, ב"מיתרים", קרית טבעון: "אין שולחנות, כיסאות ולוח. הילדים יושבים בצורה חופשית והיום עובר בהרבה שיח. הילד בוחר אביזרי למידה, מתעניין וחוקר. התפקיד שלי הוא לראות איפה הוא נמצא וללכת איתו" בתצלומים, מימין לשמאל: "נתיבות יורם" בבאר שבע, "היובל" באילת, הדמוקרטי הפתוח ביפו