שיעור חופשי | תשרי תשפ"ב | ספטמבר 2021 | גליון 134

41 | שיעור חופשי יום רצח רבין. טקסים לציון ימים אחרים נעלמו מן הלוח, כמו למשל י"א באדר, יום נפילת טרומפלדור, במאי - חג הפועלים. "אחד המרכיבים 1- או ה המרכזיים של טקס הוא החזרתיות שלו. הרי בחוק יום הזיכרון לרצח רבין לא כתוב לעשות טקס אלא לקיים פעולות שמציינות ועוסקות בדמוקרטיה ומניעת אלימות. בתי הספר תרגמו זאת מיד לטקסים, וכשטקס נכנס ללוח השנה הבית-ספרי, הוא חלק מהמכניזם שמשמר לנו את הזיכרון הקולקטיבי", היא מסבירה. נדמה לנו שהטקסים תמיד היו שם, אבל גם הם משתנים לאורך השנים, מוסיפה ד"ר הופמן שחקרה את טקסי הזיכרון במסעות צה"ל לפולין. "בסופו של דבר גם הזיכרון משתנה בהתאם למטרות החברתיות: בראשית ימי המדינה כולם ציינו את י"א באדר והיום כמעט לא מציינים את המועד הזה, כי המסרים שלו פחות משרתים את האינטרסים של ההווה. טקסי יום השואה גם הם שינו פניהם לאורך השנים. אנחנו משמרים את הרעיון 'משואה לתקומה' אנחנו מדברים גם על הזיכרון וגם 90- אבל משנות ה עלינו בהווה מול השואה, למשל החוויות מהביקור במחנות. גם בטקסי הזיכרון לחללי צה"ל יש מעבר מאבל קולקטיבי לאבל אישי", היא מדגימה. שינויים נוספים התרחשו עם הזמן, כמו התווספותו של טקס לכבוד יום ירושלים שלא צוין בעבר, ובשנים האחרונות נהפך לאירוע קבוע בלוח הטקסים הבית-ספריים. "יום ירושלים נכנס ללוח השנה הישראלי-לאומי, בין פסח, יום השואה ויום העצמאות, ומשתלב בתוכנית שבין שואה לתקומה וגאולה", אומרת ד"ר הופמן. "מאז אנחנו רואים התעוררות של 2000- תחילת שנות ה הרעיון הזה מחדש. התהליך קשור גם למגמות ולשרי חינוך, ומשקף את הלכי הרוח בחברה, שמיתרגמים לתוכנית לימודים ולטקסים. גם ברמה הלאומית וגם הפרטית, אנחנו רואים את הטקסים משתנים כל הזמן". בעבר לא היה נהוג לשלב ריקודים ותנועה בטקסי הזיכרון, והם נחשבו כמעט לחילול הקודש - אך בשנים האחרונות השתנה המצב. "גם המחזות נעדרו מן הטקסים בעבר", מוסיפה ליאת לוי מניל"י. "כיום בכל הטקסים בבית הספר משתתפות להקת המחול וגם המקהלה, והמחזות הן חלק בלתי נפרד". שירה וייצמן מבית הספר "לאה גולדברג" היא מורה לריקוד, ואחראית על החלק האמנותי של הטקסים בבית הספר. "הריקודים בטקסי יום הזיכרון הם כוריאוגרפיה שמתאימה ומשתלבת ברוח הטקס", היא מסבירה. "כשאני מחברת תנועה אני חושבת על כוריאוגרפיה מותאמת לגיל, כזו שהם יצליחו לעמוד בה ועדיין תיראה יפה", היא מחייכת. וייצמן מוסיפה כי היא דואגת לשלב בנים ובנות באופן שווה בריקוד ובתנועה. "בתרבות המצ'ואיסטית שלנו, בנים לא ממהרים להצטרף אבל זה גם שיעור שצריך ללמוד וכדאי לפתח", היא מוסיפה. מבחינתה, מעבר למסרים החינוכיים והתרבותיים, לטקסים יש חשיבות בהקניית מיומנויות של עמידה מול קהל. "אני מקפידה במהלך החזרות על יציבה, מבט. הילדים לומדים לעמוד זקוף בלי לגעת בשיער ובבגדים". וייצמן מתייחסת להכנה ולחזרות לטקס כאל חלק מתהליך למידה ארוך. "הטקסים והחזרות הם כמו שיעור. צריך להכיר בחשיבות ובתרומה שלהם לסל המיומנויות שהתלמידים רוכשים בבית הספר. מוזיקה וריקוד תורמים ומפתחים את המוח", היא מחדדת, ויחד עם זה היא נוקטת בגישה לפיה לא מכריחים ילדים להשתתף. "כשיש ילד שממאן להשתתף אני בודקת מה הן הסיבות שלו: האם הוא חושש לא להצליח? אם כך אתן לו תפקיד שדרכו הוא יחווה הצלחה. האם הוא מתבייש? על זה אפשר לעבוד". וייצמן לא מוותרת, ומציעה להפוך את החזרות לזמן בעל ערך, תוך התייחסות אליהן כחלק מתהליך פדגוגי רחב יותר. "טקס הוא הזדמנות של התלמידים לחוות הצלחה, לראות את התוצאות בטווח קצר. בעידן שלנו, מיומנויות של פרזנטציה ועמידה מול קהל הן הכרחיות וזו הזדמנות לרכוש אותן ולהתאמן עליהן". היא משתפת שהתהליך לא נגמר מיד עם תום הטקס, והיא מקדישה זמן כדי לעבד עם הילדים את חוויית ההופעה. "בבת אחת יש נפילת מתח ואנחנו מדברים על זה, מדברים על מה היה ועל הפידבקים. אני דואגת לשבח את הילדים בעזרת מחמאות אמיתיות ומתייחסת לכל מה שלמדנו: למשל, איך הם עמדו יפה ולא התעסקו עם השיער. בחזרות אני מסבירה שמה שקורה בחזרות קורה על הבמה ואני מתייחסת לאיך הם יישמו ומה ההורים והחברים אמרו". הצורך בריטואל ובטקס הוא צורך מהותי, חברתי. האתגר האמיתי הוא לצקת תוכן מהותי לטקסים הקבועים, לדאוג לרלוונטיות שלהם: זה נכון גם לטקסי החגים והמועדים, לימי הזיכרון ולטקסי פתיחת וסיום השנה. והכי חשוב, כמובן, לא לשכוח  להגיע לבושים בחולצה לבנה. , סמינר ד"ר תמי הופמן הקיבוצים: "הטקס לא מחליף עיבוד או למידה, והתפקיד החינוכי של בית הספר הוא לברר למה ומה אנחנו עושים כדי להעביר מסר ולא רק 'לסמן וי' ולדאוג שהילדים יישבו בשקט. צריך לשאול איך מייצרים מהלך חינוכי שהוא לא קישוט"