שיעור חופשי | תשרי תשפ"ב | ספטמבר 2021 | גליון 134

35 | שיעור חופשי למבוגרים. חשוב לאפשר לתלמידים שמבקשים לעסוק בכתיבה עיתונאית היכרות טובה עם שלל אמצעי התקשורת הכתובה והלא כתובה באופן מקוון ובדפוס, וגם לדבר על ההבדלים ביניהם. אורן פרסיקו, כתב באתר "העין השביעית" שעוסק בביקורת התקשורת, מסכים שאוריינות תקשורתית היא כלי ראשון במעלה כדי להבין את העולם הזה. במטרה ללמד את התלמידים להיות צרכני תקשורת נבונים ויוצרי תוכן ביקורתי ובדוק, הוא מציע ללמד אותם על "חשיבות הגיוון במקורות המידע, ולהכיר להם גם כלי תקשורת אחרים, כאלה שאינם מזדהים איתם; למשל, תנו לילדים בבית ספר חילוני להכיר עיתון דתי", הוא אומר. "דברו עם הילדים על הבועה ועל האופן שבו אנחנו נחשפים למה שמוכר לנו. למדו את התלמידים לעקוב אחרי כותבים שמעניינים אותם, לבדוק מי עומד מאחורי כתבה שהם אהבו". פרסיקו חושב שילדים צריכים להכיר את האמת הפשוטה על עולם התקשורת, שעבר בשנים האחרונות לבעלות פרטית, "וכך הפך כלי שופר לאינטרסים פרטיים. והאמת, נמצאת תמיד במקום המרוחק ביותר מהתקשורת המסחרית", הוא מסכם. וכך, לא רחוק מאותה "אמת" מצאתי את "כלבלב שמירה"; עיתון בית הספר "דוד בלוך" בשכונת ביצרון בתל אביב. מאחוריו, כלל לא מפתיע, עומדת העיתונאית המוכשרת זוכת פרס סוקולוב ומו"לית "המקום הכי חם בגיהנום", עינת פישביין. פישביין הקימה את ה"כלבלב" לפני כעשר שנים, כשבתה הבכורה התחילה ללמוד בבית הספר. היא רתמה לעזרתה הורים שעוסקים בתחום או אוהבים אותו והקימה מערכת משומנת הכוללת תלמידים מכיתות ג'-ו' והורים שמחויבים לרעיון. יחד איתה עורכת את העיתון רונה שטיבל, ולמעט השנה האחרונה יצאו עד כה בין גיליון לשניים בשנה. פישביין חלמה להוציא עיתון בתדירות גבוהה יותר בעיתון בפורמט דיגיטלי. "התלמידים התחברו הרבה יותר לגליון המודפס. יש לזה משמעות", היא פותחת ואומרת, ושומעים את התלהבות בקולה. מבחינתה "הכלבלב" לא עובד אצל אף אחד, "ואם יש השבתה ומאבק של הורים, הדברים סוקרו ויסוקרו על פי כללי אתיקה עיתונאיים. אין כתבות מוזמנות ואין עריכה או ריכוך של ניסוחים בראיון עם המנהלת", היא מבהירה את תפישת עולמה. יוקרתו של העיתון באה לידי ביטוי גם במספר הגדול של תלמידים שמבקשים להצטרף למערכת, כשעל כל כתבה עובדים שלושה ולפעמים חמישה תלמידים. כל גליון מכיל כחמש-שש כתבות, עמודים. 16- המתפרשות על פני כ פישביין ושטיבל נפגשות עם התלמידים לשעה שבועית בהתנדבות, שבה לומדים איך מראיינים, כיצד מתבוננים על המציאות ממספר נקודות מבט, מהי ידיעה חדשותית, איך מספרים סיפור ועוד. מטרת המפגשים, בין השאר, היא לעורר את נקודת המבט הביקורתית של העיתונאים הצעירים. יחד מתגבשים נושאים לכתבות: כתבה על גן של ילדי מהגרים שהמנהלת שלו היא אמא של ילד בבית הספר, כתבה על מערכת הבחירות הארצית וכתבות על חשיבות המיצ"ב, על מצעד הגאווה ועוד. בכתבה ביקורתית שעסקה במשלחת שנתית בית-ספרית שלא כוללת את כל התלמידים, בחרו ב"כלבלב" להציג גם את הזווית של מי שהתאכזבה ונשארה מאחור. בראיון עם מנהלת בית הספר לא ויתרו גם על השאלות הקשות שעסקו במקרי אלימות. פישביין מכינה עם הכתבים את רשימת השאלות ומלווה כל אחד מהסיפורים באופן צמוד. כשמדפדפים בעיתונים, רואים לצד הכתבות המעמיקות גם חידונים וידיעות שונות מהווי ההפסקה והלימודים. "וכן, היתה לנו פעם כתבה על יום ספורט", נזכרת פישביין ביוצא מן הכלל. פישביין מאמינה שעיתונות בבית הספר "זה לא רק שבחים וצילומים של צוות ההוראה מחייך בטקסים". "הכלבלב" יצא כבר מזמן מגבולות המוסד החינוכי ונהפך לעיתון שכונתי שכולם מחכים לו. החלום של פישביין הוא לעסוק בעיתונות שרלוונטית לחיי התלמידים ברחבי העיר ולהרחיב את ה"כלבלב" לבתי ספר נוספים בתל אביב, ובלשונה: "לכלבלב את תל אביב ואז את שאר הארץ״. עד אז, הוא יכול לשמש מודל והשראה. בעידן שבו התקשורת היא שחקן מרכזי בתיווך המציאות, חשוב שהילדים יכירו את ההיצע הגדול, וילמדו לבחור ולצרוך תקשורת בצורה נבונה, כמו גם לייצר תקשורת ולעסוק באמצעותה בנושאים החשובים להם. אם ויתרנו על תפקידו של עיתון בית הספר כגורם שמעלה נושאים החשובים לתלמידים על סדר היום ומנסה לשנות ולהשפיע, לפחות נכיר להם את עולם התקשורת ונלמד אותם לצרוך אותו  באופן נבון. , מורה לשעבר רמי דותן ויוזם פטנט ייחודי להפקת עלוני בית הספר: "במערכות עיתון הבנויות על תלמידים יש הזדמנות לתת להם לפרוח, להעצים אותם ולאפשר להם ליצור ולהשפיע כמו גם ללמוד ולהכיר את עולם התקשורת" אביב בראל מכיתה ד' ב"יוספטל", אזור, והמחנכת אלונה ביטן