שיעור חופשי | תשרי תשפ"ב | ספטמבר 2021 | גליון 134

שיעור חופשי | 32 מ ערכת עיתון בית הספר היתה לא פעם זירה להתרחשויות דרמטיות בקולנוע ובטלוויזיה. על כך יוכלו להעיד צופיה האדוקים של הסדרה "בנות גילמור", למשל. אבל מעטים בתי הספר היסודיים שמתחזקים מערכת עיתון כמו זו המתוארת על המסכים, המגיבה לאירועי השעה והזמן ועוסקת בהווי עכשווי של התלמידים. בימים שבהם אנחנו צורכים את החדשות בכל כך הרבה פלטפורמות, נעלמת והולכת יוקרתו של העיתון המודפס, כן, כמו זה שבו אתם אוחזים עכשיו. אבל רגע לפני שמספידים את הפורמט, כדאי לראות מה עוד אפשר לעשות איתו כדי לעודד למידה יצירתית וגם כדי לחנך צרכני תקשורת נבונים. על רקע עלוני בית הספר שיצאו לאור בחודש האחרון והכילו בעיקר תמונות ממעט הטקסים שהתקיימו בשנה הלא שגרתית הזו, בלט העיתון הדיגיטלי שהוציאה אביב בראל, תלמידת כיתה ד' בבית ספר "יוספטל" באזור במהלך מבצע "שומר החומות", במאי האחרון. העיתון עסק בחוויה של התלמידים, הבהיר מושגים ממהדורות החדשות וגם סיפק עצות להרגעה. מחנכת כיתה ד' אלונה ביטן גילתה את העיתון הדיגיטלי של תלמידתה והתלהבה מהיוזמה. "אביב עבדה עם הפורמט המקוון במסגרת תוכניות ההעשרה ששלח משרד החינוך בימי המבצע. היא נכנסה לתוכנית והצליחה לייצר תכנים רלוונטים ועמוקים. כשראיתי את זה התרגשתי מאוד, והבנתי שאפשר לעשות בעיתון שימוש נהדר עם שאר תלמידי בית הספר", היא מספרת. ביטן רואה ביצירת העיתון כלי המאפשר להעמיק בנושאים שמעניינים את התלמידים וגם מספק הזדמנות "לאוורר רגשות בימים מתוחים כמו אלה שעברנו", היא אומרת. "בהמשך ליוזמה של אביב חשפנו את שאר תלמידי בית הספר לאפשרות ליצור עיתון. תלמיד אחד הפיק עיתון שכזה בנושא כדורגל וספורט ושתי תלמידות נוספות לקחו את זה לכיוון של רגשות ועולם פנימי. זה אפשר להם למידה עצמאית בנושאים שמעסיקים אותם". ביטן מדגישה שהגירסה הדיגיטלית לא מחליפה את עיתון בית הספר המודפס, "ובזכות העובדה שמדובר בפורמט מקוון, כל ידיעה בעמוד הראשון היא בעצם קישור שמוביל להרחבה והעמקה", היא מסבירה, ושולחת אותנו לכתובת האתר החינמי שמאפשר לשתול את התכנים בתוך yo-yoo.co.il עמוד מעוצב. הפורמט נראה כמו עיתון מודפס אבל נשלח באופן מקוון וכך גם יכול להרחיב את התפוצה. בחר לך עיתון רמי דותן, מורה לשעבר ויזם של פטנט ייחודי להפקת עלוני בית הספר, מאמין שהיכולות הדיגיטליות והעיצוביות המתקדמות כיום מפשטות מאוד את הליך הפקת העיתון המודפס. "אני עובד בתי ספר מדי שנה, ובסופו של 200- עם יותר מ דבר כל בית ספר בוחר את הפורמט המתאים לו משלל העיצובים. כל מורה בוחרת את הסגנון והאופן שבו היא רוצה לעבוד עם התלמידים". יש בתי ספר שממש מפעילים מערכת עיתון או "נאמני עיתון" לאורך כל השנה. הם לומדים את התחום ומייצרים במהלך שנת הלימודים עלון או שניים שמסכמים את הפעילות הבית-ספרית. "בשנה שעברה, למשל, פתחנו שיחת זום לתלמידים מבתי ספר שונים, שאפשרה להם להחליף חוויות ורעיונות", הוא נזכר. דותן מאמין שהדרך ליצירת עיתון חשובה לא פחות מהמוצר הסופי, אבל מסכים שרוב העלונים הם סיכום פעילות ודיווח. "במערכות עיתון הבנויות על תלמידים יש הזדמנות לתת להם לפרוח, להעצים אותם ולאפשר להם ליצור ולהשפיע, כמו גם ללמוד ולהכיר את עולם התקשורת", הוא אומר. מבחינתו, אתר האינטרנט שהקים והפלטפורמה העיצובית מאפשרים לתלמידים לעסוק רק בתוכן. "האתר מציע למשתמשים מערכת עיתון שיתופית. כך הם יודעים בזמן אמת כמה חומר יש להם ויכולים לסמן את הליך איסוף והכנת הכתבות: כתבה בעבודה מסומנת באדום, כתבה מאושרת על ידי המערכת מסומנת בצהוב וכתבה שעברה את אישור המורה מסומנת בירוק", הוא מסביר. בנוסף יש מערכת של ברקודים שמאפשרת להעלות תכני וידאו מוגנים ולא להשתמש ב"טובות של יוטיוב", כפי שהוא מכנה אותן. "כל החומרים על השרת שלנו", הוא מבטיח, ומוסיף שהוא תמיד שמח לבוא לבתי הספר וללמד בעצמו על תהליך הפקת העיתון. מי בכלל קורא? אבל גם כשבוחנים את מאות העיתונים שמודפסים אצל דותן, לא מוצאים עלון שמזכיר במשהו את מטרות העיתונות הכתובה והביקורתית. רובם ככולם דומים יותר לספר זיכרונות. אלה אודי מבית הספר "שקד" ברעננה מפיקה מדי שנה עלון עורך תמיר ראונר, "עיניים": "הקוראים שלנו מתרגלים את יחסי 'אני והמגזין': 'אני קורא', 'אני חושב', 'אני מרגיש', 'אני יוצר', 'אני שולח שאלה', 'אני שולח תשובה', 'אני מחכה לתשובה', 'אני קורא מה שילדים אחרים כתבו'. כך כתב העת אינו רק ספק תוכן, אלא גם מתרגל את מיומנות השימוש בכלי החשוב הזה – העיתון, המגזין" צילום: מוקי שוורץ