שיעור חופשי | תשרי תשפ"ב | ספטמבר 2021 | גליון 134

29 | שיעור חופשי זה בזה. הכשרה זו מניעה את המורות לא רק לדעת מה הן צריכות לעשות, אלא גם להבין למה. באחד ממכתבי התודה למורות כתבה תלמידה בין היתר: "...באמת לימדתן אותי להעריך את עצמי ולגרום לי להרגיש שאני מסוגלת להצליח גם אם קשה". תלמידה אחרת כתבה: "...תודה שלא ויתרתם לי ועלי ברגעים הקשים, תודה שלימדתן אותי, תודה שתמיד הייתן שם בשבילי...סליחה שהיו פעמים שהתנהגתי בזלזול, שצעקתי, התחצפתי והתעלמתי. מתנצלת...". הלמידה כאן היא קבוצתית, אך לעיתים מתקיימת גם ליד מיטת הילד החולה (ולפעמים אפילו כשהוא בבידוד). גם טווח הנושאים והמקצועות שנלמדים כאן ייחודי לגמרי. לצד הוראת תחומי הדעת השונים, בזיקה לתוכנית הלימודים בקהילה ממנה מגיע הילד והכנת תלמידים לבחינות הבגרות, נדרשות המורות להכין את המאושפזים לטיפולים רפואיים, להנגיש להם באופן ידידותי את המידע על מה שצפוי להם ולהוות גורם מוסמך לענות על שאלות, חששות ופחדים. בתוך כך, הן נדרשות לקיים קשר רצוף עם הצוות הרפואי, לחשוב באופן יצירתי וגמיש, להפעיל שיקול דעת מקצועי, להגיב לסיטואציה דינמית ולעשות זאת באופן אמפתי וסובלני. פן חשוב נוסף בעבודתו של הצוות החינוכי הוא טיפוח הקשר עם ההורים שלרוב מלווים את הילד, ונתפשים כאן כחלק מהטיפול הכולל שמקדם את החלמתו. לעיתים נדרש הצוות לכוון את ההורים וגם לעודד ולנחם אותם. המפגש עם חלק מהמורות והמטפלות סביב שולחן אחד מלמד על הרכב מגוון מכל בחינה - יהודיות, מוסלמיות ונוצריות, דתיות וחילוניות, מורות במקצועות הליבה, מומחיות ללקויות למידה ומורות לחינוך מיוחד. חלקן עבדו בעבר כמורות בבתי ספר "רגילים" והצעירות שבהן התחילו כאן את עבודתן החינוכית. הן מגיעות מכל רחבי הארץ ממש כמו הילדים שמאושפזים כאן. "אנחנו מיקרו-קוסמוס של החברה הישראלית ומנסים לטפח כאן במרחב הקטן הזה שלנו תרבות ארגונית שמכילה כל ילד, גם כשמתעוררות דילמות לא פשוטות", מבהירה רז. דבריה, שנאמרו לפני הסבב האחרון בלחימה עם החמאס, מקבלים תוקף אקטואלי. כשביקרנו במרחב החינוכי במחלקה ההמטו-אונקולוגית ראינו, בין היתר, ילדה בת ארבע שהגיעה מעזה בליווי סבתה, ובהדרכת מורה ישראלית מטייבה טופלה בפיתוח יכולת מוטורית עדינה באמצעות מיון חרוזים על פי צבעם. במחלקה למדנו שכאן מכינים את הילדים להתמודדות עם נשירת השיער הצפויה להם (בין היתר באמצעות פאות), מלמדים אותם על מערכת הדם ועוד. חוויה של שליטה בסיטואציה לעומת המחלקה הזו, שמאופיינת גם באשפוז ארוך שבמהלכו מתאפשרת היכרות מעמיקה עם הילד והוריו, העבודה במחלקת ילדים מחייבת לעיתים הכרה זריזה של הילד והבנה מהירה של צרכיו, כי לרוב הוא מאושפז לימים ספורים. 18-21 במחלקה להפרעות אכילה של מבוגרים בני יש מורה לחינוך גופני, העובדת עם מאושפזות לטווח ארוך שהן בעלות דימוי גוף בעייתי. היא מנסה להדגיש בעזרת תנועה את הפן המיטיב של הגוף ואת החיבור שלו לנפש. במחלקה הכירורגית מוקדש רוב זמנו של הצוות החינוכי להתמודדות עם שאלות וחששות של הילדים, ולתיווך המידע הרפואי על הניתוח הצפוי להם ועל שלבי ההחלמה ממנו. זאת, מאחר שהניסיון לימד שהכנה מוקדמת מתואמת גיל וצרכים מאפשרת לילד להגיע לפרוצדורה הרפואית עם חוויה של שליטה בסיטואציה. במחלקת השיקום ובמחלקות נוספות המתאפיינות באשפוז ארוך, נדרש מאמץ מיוחד בקשר עם גורמים בבית הספר בקהילה במטרה לשמור על הרצף הלימודי (קבלת חומרים, עבודות ובחינות וצירוף התלמיד לפעילות מקוונת). לא פחות חשוב הוא המאמץ לשמור על קשר בין הילד לעולם שבחוץ. מטבע הדברים, ככל שמתארך האשפוז הביקורים מתמעטים והולכים, והמורה היא הגשר של הילד המאושפז אל העולם הבריא, אל השגרה שאליה הוא שואף לחזור. מהדוגמאות הללו ניתן להבין כי כל אחת מהמחלקות במרכז החינוכי פועלת באופן עצמאי בהתאם למאפייניה, לכל מחלקה יש מובילה (בדומה לרכזת שכבה), ועל המערך כולו מופקדות רז וסגניתה, תמר וולקן-רביד. הפן הרגשי, שהוא אחד משלושת ההיבטים המרכזיים במעשה החינוכי כאן, מטופל בין היתר על ידי מטפלות באמנויות - בעיקר ציור, פיסול ומוזיקה. בהקשר זה מעניין לציין שיש עבודה שבמהלכה עושים הילדים סובלימציה באמצעות עבודה יצירתית עם אביזרים ומכשור רפואי שמקושר במיוחד לחשש ולכאב. במחלקה הכירורגית יש מרחב פעילות חוויתית יחיד במינו שעוצב ממיטת חדר ניתוח שנהפכה לשולחן, וגם גוף התאורה הגדול "הושאל" מחדר ניתוח. המוזיקה עוזרת גם כאן ומתבררת כגורם שמקדם החלמה. פעילות חברתית מיוחדת מתקיימת כאן בזכות מדריכים משבט צופי רמת חן שמגיעים פעם בשבוע למרכז החינוכי שבו מתכנסים ילדים מהמחלקות השונות. הם לא רק יוצאים להפסקה מהטאבלט, אלא מתאמנים בתקשורת עם ילדים אחרים, משתתפים בפעילויות ומשחקי חברה ובתוך כך מפיגים בדידות, צוחקים ואפילו לומדים מושגי יסוד צופיים. לסיום, הנה כמה משפטים שאמרה רז בטקס שהתקיים באפריל האחרון בכיכר ספרא, לציון קבלת אות הנשיא. השתתפו בו הילדים המאושפזים שהציגו בהזדמנות הזו תערוכה מיוחדת מעבודותיהם, בני משפחותיהם ובכירי בית החולים שיבא. כולם עטו אז מסכות, גם במרחב הפתוח. הרקטות שנפלו כאן, המבצע הצבאי בעזה כמו גם האירועים הקשים בערים המעורבות בארץ טרם פרצו. "ניתנה לנו כאן הזדמנות נדירה בזמני קצה, לילדים ולהורים, להכיר את האחר", אמרה רז. "הזדמנות נדירה לפעול למען החיבורים בין  השבטים שלא מתקיימים במציאות החיים". בעמוד מימין: היבה מסארוה עם רהא. בעמוד זה, מימין לשמאל: גילה נוי, אפרת פינקלר, מיכל דקל והנא גנאם