שיעור חופשי | תשרי תשפ"ב | ספטמבר 2021 | גליון 134

שיעור חופשי | 20 ה יא מחנכת טובה ומסורה, אבל לרוע מזלה, אב של ילד בכיתתה שהיטה אוזן לאחד השיעורים בזום, "הלשין" עליה בקבוצת הווטסאפ של ההורים וסיפר כי שגתה בעברית. התקרית הפעוטה גררה תכתובת חריפה בגנותה של המורה, שנפגעה מעמקי ליבה. "אמא אחת כתבה שזה פשוט בלתי אפשרי שטעיתי בין זכר לנקבה ובמקום להגיד שניים עשר אמרתי שתיים עשרה", שפכה את ליבה בעילום שם באחת מקבוצות המורים בפייסבוק. "אותה אם טענה ש'לפני הכל מחנכת צריכה לדעת לדבר עברית תקנית ונכונה ורק אחר כך מגיע השלב של החינוך'. אני באמת עובדת קשה ואת השיעור אתמול לקח לי להכין לפחות שלוש שעות וערכתי וסידרתי ויישרתי ובדקתי וניסחתי ועשיתי הכול בשביל שהוא יצא מאה אחוז. אז מה אם התפקשש לי פעם אחת בין זכר לנקבה, פשוט תוציאו אותי להורג על זה?". שנת הלימודים האחרונה, שהתנהלה ברובה בלמידה מרחוק, היתה חריגה מכל היבט ובין השאר זימנה מפגש אחר ובעיקר מאתגר בין המורים להורים. המפגש הזה - שהתרחש כשהמורים נכנסו באופן מטאפורי לבתים באמצעות הזום ולימדו לעיני ולאוזני ההורים - לא יכול להיות סטרילי וחף מחיכוכים. אם בימים רגילים להורים אין דריסת רגל בכיתה, בקורונה פלשו אליה קולות הרקע של הבית, מריבות בין אחים, גערות ההורים, קטעי שיחות טלפון מהעבודה ועוד - בלי שאפשר יהיה "לסגור את דלת הכיתה". לא פעם קרה שההורים אף נדרשו להיכנס לשיעורים ממש, כדי לסייע טכנית, או כדי לוודא שהילד משתתף בשיעור. מנגד, קיבלו גם ההורים הצצה למתרחש בבית המורה המטופלת בילדים, שנאלצה ללמד עם הפרעות משלה מאחורי הדלת הסגורה. קרה גם שמורות לימדו עם ילד קטן על ברכיהן. לדברי תיקה אלקלעי מימרן, מנהלת בית הספר היסודי "המשותף" בתל אביב, הגבולות בין בתי הספר לבתי התלמידים, שני מרחבים שבשגרה שומרים על הפרדה כמעט מוחלטת, היטשטשו. "עבור המורים זה לא היה קל להיחשף פתאום מול ההורים", היא מחדדת. "לא היה פשוט שההורים נכנסים לשיעור ומודדים את טיב ההוראה, השפה והיכולות של המורה לשלוט בכיתה או בודקים כמה ילדים נכנסו לזום. בכלל, הסיפור הזה שההורים רואים את הבתים שלנו ואנחנו רואים את הבתים שלהם ייצר כל מיני אתגרים. ההורים ציפו למשל שהמורות יהיו תמיד זמינות, גם בשעות לא שעות. בשנת הקורונה נאלצנו לבסס מחדש את האמון בינינו לבין ההורים וזה היה תהליך. בסופו של דבר, הם העריכו את המאמצים שלנו. עכשיו אנחנו חוזרים לכללים ולגבולות". הציפייה לשרטט מחדש את הגבולות בתום חודשים ארוכים של יציאה משגרה שנכפתה על בתי הספר, היא טבעית. נשאלת השאלה איזו השפעה תהיה לפריצת הגבולות שהתרחשה אך לאחרונה על יחסי הורים-מורים. אין הכוונה רק למקרה הפרטי של כל מורה מול הורי הכיתה שלה, אלא לרמה הציבורית. הקורונה סיפקה להורים בפעם הראשונה יותר מהצצה קצרה למתרחש בבתי הספר. הם ראו איך מתנהל שיעור, היו עדים ללמידה בזמן אמת ונעשו, גם אם זה נכפה עליהם, לחלק מתהליך הלמידה, מי כזבוב על הקיר ומי באופן פעיל יותר. יתר על כן, הם צפו במערכת ברגעי המשבר שלה וחלקם אף הבינו לראשונה כמה מבעיותיה. האם כעת ידרשו ההורים לקחת חלק יותר משמעותי במה שקורה בבית הספר? מהילד הפרטי לבית הספר כולו כדי לבחון מה קרה ליחסי מורים והורים כדאי לבדוק מה היו יחסים אלה לפני הקורונה. לדברי ד"ר אדם הישראלי, העתיד להתמנות בקרוב לראש המחלקה לחינוך בבית הספר היסודי במכללת סמינר הקיבוצים, וערך מחקר על מעורבות ההורים זמן קצר לפני פרוץ הקורונה, בשנים האחרונות התפתח דפוס חדש של מעורבות הורים. "באופן מסורתי, מעורבות הורים היתה מאז ומעולם קשורה לעניינים חברתיים בבית ספר", מרחיב הישראלי. "עד לא מזמן, הורה פנה למורה של הילד שלו כדי לברר דברים מאוד נקודתיים כמו 'למה העברת את הילד מקום? למה כעסת עליו אתמול? איך עוזרים לו בשיעורי אנגלית?' וכדומה. "על פי רוב, ההורה לא בא למורה ואמר לה 'אתם צריכים לעבור ל'למידה מבוססת פרויקטים' או 'נורא חשוב לטפח לומד עצמאי'. הורים לא התעסקו בנושאי חינוך כלל, ולא עניינה אותם הראייה המערכתית. כל אחד התעניין בבעיות של הילד הפרטי שלו. ואולם, בשנים האחרונות, ההורים מגלים יותר עניין בפדגוגיה". השינוי שעליו מדבר הישראלי קרה במערכת החינוך הציבורית, ובמיוחד בבתי ספר יסודיים. וזאת בניגוד לבתי הספר הייחודיים, אליהם פונים מלכתחילה הורים שמתעניינים בחינוך ובקיאים בנושא יותר מהורים אחרים. , תיקה אלקלעי מימרן מנהלת בית הספר היסודי "המשותף" בתל אביב: "כיום אני רוצה שההורים יהיו מעורבים בבית הספר, אבל בצורה מוסדרת ולא בכל תחום. אף הורה לא יכול להבין את הפדגוגיה שלנו, את חיי היומיום שלנו ואיך אנחנו הופכים זאת ללמידה"