שיעור חופשי | ניסן תשפ"א | מרץ 2021 | גליון 133

9 | שיעור חופשי הדרך של שאולי כהן לניהול בית ספר היתה בלתי שגרתית: ממשרד האוצר דרך משרד החינוך, ומשם אל השטח, כמורה מתחיל שאף אחד לא עשה לו הנחות. עכשיו הוא מספר על המשיכה להוראה שמלווה אותו מילדות, על המאמצים שהשקיע למען רפורמת אופק חדש ועל העקרונות ההכרחיים לחינוך ילדים צילום: רמי שלוש | תמר רותם ז ה כמה שנים ששאולי כהן, מנהל בחינוך היסודי, הולך נגד הזרם. אם השאיפה הטבעית של רוב העובדים במערכת החינוך היא להתקדם מעלה בהיררכיה החינוכית, לקבל הכשרה מקצועית ולצבור ניסיון תוך כדי הטיפוס במסלול המקצועי, , נשוי ואב 42 , הוא עשה את הדרך ההפוכה. כהן לשניים, שניהל עד השנה את בית הספר היסודי הדמוקרטי והמשלב (חילוני-דתי) "קשת" בזיכרון יעקב, נהפך למורה מן המניין ולמנהל אחרי ניסיון של כמה שנים כבכיר במטה משרד החינוך. הדרך הלא-שגרתית הזו היתה כרוכה במהפך אישי. לפני שהחל לעבוד כמורה, עסק כהן בקידום רפורמות חינוך משמעותיות, תחילה במשרד האוצר ובהמשך במשרד החינוך. אך למרות העניין והסיפוק המקצועי, משהו בער בו כל העת ולא נתן מנוח. "כמהתי לעשייה חינוכית בשטח, לעבוד עם ילדים ועם מורים", הוא נזכר. יותר מכל, הוא רצה לנהל, ולבסוף החליט להגשים את החלום - גם במחיר של ויתור על עמדת הכוח שלו והפריבילגיות שנלוו אליה, כולל ירידה משמעותית בשכר. כך, כהן עזב עבודתו במטה משרד החינוך והחל ללמד בבית ספר יסודי כמורה מתחיל, חסר ניסיון. בתום חמש שנות הוראה הוא המשיך להשתלם בניהול בתי ספר ואף הספיק לנהל את "קשת" בזיכרון יעקב במשך שנתיים. בשנה האחרונה התגייס כהן, שנמצא כעת בשבתון, לסיוע בהקמת בית ספר קשת חדש במקום מגוריו, ביישוב יעד שבמועצה אזורית משגב שבגליל. לדבריו, זהו מוסד חינוכי שייתן מענה לצורך של משפחות מעורבות או כאלה שמכירות בצורך החברתי של בית ספר משותף לחילונים ודתיים, וביניהן המשפחה שלו. נקודת המבט של כהן מורכבת. הניסיון שצבר בשנות עבודתו בתחום החינוך במשרדי הממשלה לימד אותו להסתכל על מערכת החינוך מבחוץ ובהסתכלות מקרו, ואילו כמורה הוא נהפך לבשר מבשרה של המערכת והתוודע למיקרו, לפרטי הפרטים. דומה שעמדה כפולה זו, מבחוץ ומבפנים, מאפשרת לו להתבונן על תפקודה של מערכת החינוך בכלל ובתקופת הקורונה בפרט באופן מפוכח, ולהעריך מה צריך לעשות ביום שאחרי. איך הגעת לעסוק בחינוך? "גדלתי במשפחה מעורבת (רפורמית- אורתודוקסית) ופלורליסטית. חונכתי לאור הרעיון שהפרויקט הציוני לא הסתיים עם הקמת המדינה, ושיש עוד הרבה מה לעשות כדי שתהיה פה חברת מופת שנוכל להתגאות בה. באופן טבעי התחלתי ה את דרכי המקצועית בחינוך בלתי-פורמלי ובעשיי חינוכית קהילתית בשכונת מצוקה בירושלים. "בזמן לימודי לתואר ראשון בפכ"מ גם כשעבדתי במשרד האוצר, תמיד הייתי לטובת המורים >>>>