שיעור חופשי | ניסן תשפ"א | מרץ 2021 | גליון 133

53 | שיעור חופשי פשוט להתחיל לצעוד תלמה סתיו, מורה לאנגלית שעוסקת בספורט עם התלמידות תלמה סתיו, מורה לאנגלית בבית ספר הספר היסודי "שער הנגב", החליטה בתקופת הקורונה להתחיל לזוז. "התחלתי לעשות הליכות שלוש פעמים בשבוע", היא מספרת, "וזה השתלב בפעילות שיזמתי עם הבנות בכיתה. בסגר הראשון פתחתי קבוצת העצמה לבנות, שבה עסקנו בנושאים שקשורים לעולמן במטרה להעצים אותן. נפגשנו בזום בערבים ושוחחנו. "בסגר האחרון קיבלתי החלטה להתחיל לצעוד. הרגשתי שנהפכתי לבטטה, והבנתי שאני חייבת לעשות ספורט. זו היתה ההחלטה שהצגתי גם בכיתה כשביקשתי מהילדים לספר על החלטות לשנה החדשה. הצעתי לבנות בקבוצת ההעצמה להצטרף אלי והן התלהבו. אנחנו צועדות כל אחת באזור שלה, הטלפון בזום, ואנחנו משוחחות באנגלית”. אז יש כאן רווח כפול. "יותר מכפול. אנחנו גם עושות ספורט, גם מתרגלות אנגלית, גם מחזקות את הקשר ותחושת השייכות לקבוצה וגם יוצרות העצמה. בנוסף, הקבוצה הזאת מחייבת אותי ואותן לצאת מהבית ולזוז. אחת האמהות סיפרה לי שהבת שלה די מדוכדכת וחסרת מוטיבציה בכל השנה הזאת, אבל הקבוצה גרמה לה לצאת מהבית ולהיות פעילה, לראות נוף, לדבר עם חברות". לא עסקת בספורט לפני כן? "בשנים האחרונות לא ממש. בחודשיים האחרונים אני צועדת עם הקבוצה שלוש פעמים בשבוע, בימי ראשון, שלישי וחמישי. אני לובשת בגדי ספורט ויוצאת מהבית. הקבוצה היא מחויבות שלא נותנת לי לוותר. זה התחיל מצורך שלי ונהפך גם לצורך של הבנות, ואני מרוצה מהתוצאות". הכל התחיל בענבים שמרית חמלינצקי, מורה לחינוך גופני שגם משווקת פירות שמרית חמלינצקי, מורה לחינוך גופני בבית הספר "רוגוזין" בתל אביב, לא עשתה לימונדה מלימון, אלא מענבים. אביה החקלאי, יורם עוזרי, מגדל ענבים במושב רועי במשך שנים, ובתקופת הקורונה החלה חמלינצקי לשווק את תוצרתו. בתחילה שיווקה רק את הענבים שלו, בעיקר לסביבתה הקרובה, ברמת גן, אך עם הזמן החלו היא ובעלה ניר, גם הוא מורה לחינוך גופני, לשווק פירות וירקות נוספים. כיום הם מביאים ירקות ופירות לנקודות מכירה שונות באזור המרכז. "הכל התחיל כשראיתי בפייסבוק את כל קבוצות המכירה שהביאו תוצרת חקלאית לשכונות, והחלטתי לנסות לעזור גם לאבא שלי בשיווק", היא מספרת. “החקלאים עמדו מול כל מיני קשיים. המצב לא היה ברור, לא תמיד הפועלים הגיעו לעבודה בגלל הסגרים, הייצוא היה בבעיה. התחלנו לשווק את הענבים וזה התפתח. לאט לאט נוספו עוד אזורי חלוקה ועוד תוצרת". שיווק הוא תחום שונה מאוד מהוראה. את נהנית להכיר את העולם הזה? "מאוד. אני אוהבת את כל התהליך. לדבר עם החקלאים, לחשוב מה כדאי להביא מהם. אני נהנית במיוחד מהפידבקים שהחקלאים מקבלים. אבא שלי למשל מכר תמיד לסוחרים שהעבירו את הענבים הלאה. לא היה לו מגע עם הלקוח הסופי. היום הוא מקבל משובים שבעבר הוא לא קיבל, כמו 'ממש טעם של פעם'. הוא נהנה מזה מאוד וגם אני. מרגש מאוד לקבל משוב כזה כשמייצרים משהו, ולא משנה מה”. יצרת חיבור בין הפירות והעסק להוראה? “כמובן שכשיש שפע של פירות בבית יוצא שאני מביאה גם לכיתה או לאירועים בבית הספר. אנחנו גם תורמים פירות וירקות לתלמידים שאני יודעת שמצבם הכלכלי קשה. בכלל, בכל סופשבוע אנחנו תורמים למשפחות נזקקות שאנחנו מכירים או שמפנים אלינו". ואיך את מוצאת זמן גם לנהל עסק וגם ללמד? "ראשית, יש הרבה זמן שהתפנה כי הילדים הולכים פחות לחוגים ויש פחות הסעות. שנית, כשרוצים מוצאים זמן. זה רק שאלה של ארגון. כשרוצים אפשר למצוא זמן להכל". אליהו הרשקוביץ : צילום צילום: מור ברנשטיין