שיעור חופשי | ניסן תשפ"א | מרץ 2021 | גליון 133

“ההתחלה היתה מאתגרת. אני גם בהריון, והחוויות די מקבילות. יש ציפייה ופתאום הכל מתהפך. כל הכלים שקיבלנו כבר פחות רלוונטיים, כי מי ציפה למציאות כזאת? אנחנו התכוננו לכניסה למערכת ברורה ומאורגנת מאוד, ופתאום זו מערכת אחרת לגמרי. פתאום לא רק המנהלת היא הכתובת אלא גם משרד הבריאות. ״יש לי חדר שאני מלמדת בו, ואין לי ילדים בינתיים כך שאין לי הפרעות. בחרתי לי רקע בהיר קבוע, כדי שלא יהיו לילדים גירויים. ההוראה עצמה היא אותה הגברת בשינוי אדרת, אבל אדרת שונה מאוד. כל אחד צריך למצוא את הדרך להביא את ה'אני מאמין' שלו לתוך עולם חדש שהוא מין שטח אפור. בעולם הזה אני מרגישה שהעיקר הוא לא התכנים וההקנייה, אלא ההיבט הרגשי. ילד בכיתה א’ מדבר פתאום על זה שלאבא אין עבודה ועל קשיים כלכליים, ואין לי מספיק ניסיון כדי לדעת מיד איך להגיב. קיבלנו סל כלים, היו לנו שיחות עם היועצת והמנהלת, אבל עדיין, בשטח, זה חדש לי. בסופו של דבר הגעתי למסקנה שהעיקר זה להיות אוזן קשבת, לתת מקום, לא לטאטא ולא להתעלם, למצוא טיפולים רגשיים כשצריך ולנסות ללוות את המשפחה. “אני חושבת שלמורים צעירים אמנם אין הרבה ניסיון, אבל יש להם גם יתרון במצב הזה. גם כי הטכנולוגיה מוכרת לנו מאוד וגם כי אנחנו כמו פלסטלינה, עדיין לא מעוצבים ומקובעים. גם במצב עצמו אפשר למצוא יתרונות. הלמידה מרחוק אפשרת לי לקדם כל תלמיד בקצב שלו ולפי מה שמתאים לו. יש לי יותר אפשרות ללמידה פרטנית, לחלוקה לחדרים. גם התלמידים מאוד טכנולוגיים ומחוברים למחשב, אז מהבחינה הזאת קל להם להתגייס. יתרון נוסף הוא שתוך כדי התהליך קיבלנו מיומנויות אחרות שאולי לא היינו מקבלים בשגרה רגילה. הרבה למידה עצמית, גמישות, יצירתיות. אני מדמה את המצב למין שתי וערב. אין לי קו לינארי ברור אלא חוטים שעולים ויורדים ותוך כדי כך מתערבבים עם חוטים אחרים”. לימור דומב אורפז בר תמסוט כיתת תקשורת בבית הספר היסודי "רימון" בפרדסייה “ילד בכיתה א’ מדבר פתאום על זה שלאבא אין עבודה ועל קשיים כלכליים, ואין לי מספיק ניסיון כדי לדעת מיד איך להגיב. קיבלנו סל כלים, היו לנו שיחות עם היועצת והמנהלת, אבל עדיין, בשטח, זה חדש לי” “את השנה התחלנו בזום כי הצוות נחשף לחולה מאומת, כך שלא היו לנו אפילו את הימים הראשונים בכיתה. היו לי הרבה חששות מאחר שאני לא מכירה את הילדים, הילדים לא מכירים אותי, אני מורה חדשה והיה לי ברור שיהיו הרבה זוגות עיניים של הורים בזומים. בסופו של דבר הכל יצא לטובה. לאט לאט ההורים הכירו אותי ונוצר קשר מצוין. הפכנו להיות משפחה בזום. מהבחינה הזאת יצא טוב כי הם יכלו ממש לחוות את המורה החדשה. “אני מלמדת במטבח או בחצר, בהתאם לזומים של הבנים שבבית. יצא לי כבר ללמד בגשם בחצר מתחת לסככה עם תנור שהדלקתי לי. אני מגיעה מתוכנית הסבה להוראה לאקדמאים, ויצא שגם את הלימודים שלי עשיתי בזום, כך שאני לא מכירה משהו אחר. לא פשוט להחזיק תלמידים שעות בזום, לכן כל בוקר אני מתחילה בתנועה ומשחק כדי שכולם ייצאו עם הרגשה של הצלחה. את הלמידה אני מעבירה בקבוצות קטנות, ומשתדלת שההוראה תהיה חווייתית, עם סרטונים ושירים. “היתרון בזום הוא שאני מצליחה להגיע לכל התלמידים. היכולת לפתוח קבוצות ולהגיע לפרטני מאפשרת לי להגיע לכולם. החיסרון הוא שאני לא מרגישה את התלמידים וקשה יותר לראות את המצב החברתי. אין כמו לחוות את התלמידים בכיתה. “בסופו של דבר אני חושבת שהשנה הראשונה שלי היתה מאתגרת, אבל בזכות הזום, הקשר עם ההורים מצוין. כשחזרנו לכיתה אחת האמהות איחלה לי בהצלחה ואמרה שיהיה לה קשה בלי שיעורי הבוקר בזום. התרגלו אלי בבית”. לימור דומב סיון כהן בית הספר היסודי "דוד אלעזר", בת ים “השנה הראשונה שלי היתה מאתגרת, אבל בזכות הזום, הקשר עם ההורים מצוין. כשחזרנו לכיתה אחת האמהות איחלה לי בהצלחה ואמרה שיהיה לה קשה בלי שיעורי הבוקר בזום. התרגלו אלי בבית” 21 | שיעור חופשי >>>> >>>>