שיעור חופשי | ניסן תשפ"א | מרץ 2021 | גליון 133

"הגעתי לתחום אחרי הסבה, הייתי עורכת דין. תמיד אהבתי לעבוד עם אנשים וגיליתי שעם אנשים קטנים הכי כיף לי. מזלי שכמורה מחליפה בשנה שעברה טעמתי קצת מהעבודה הפרונטלית, כי השנה רוב הזמן עבדנו בזום. בעצם, גם כסטודנטית רוב התהליך למדנו בזום. כך שאני מבינה מאוד את הצד של הילדים. "אי אפשר לגעת בילדים בתוך הקוביות השחורות האלה וצריך להביע הכל בתנועות פנים וידיים, זה קשה מאוד. אני מאוד מבינה אותם כי ההבדל כסטודנטית הוא עצום. כשלא רואים את המרצה בכיתה אלא במחשב, משהו נגזל מחוויית הלמידה. "הכלים הטכנולוגיים נהפכו נוכחים מאוד גם במכללת אחווה שבה למדתי, והתכנים השתנו קצת בהתאם למצב, כך שלמורים מתחילים היה יתרון מסוים כי הם הספיקו לחוות את הלמידה מרחוק כסטודנטים. אני חושבת שבשנה האחרונה התפתחו הרבה יותר כלים ואתרים שאפשר להשתמש בהם, והחוכמה היא לבחור מהשפע את מה שמתאים לי ולתלמידים שלי. "עוד דבר חשוב שהבנתי הוא שלא צריך להגזים, אי אפשר לתת לילדים עוד ועוד ועוד. בעיקר בהתחלה היתה הצפה של חומרים דיגיטליים וזה מעמיס. היום אני עובדת עם שניים-שלושה אתרים וזהו. יחד עם זה, גיליתי בעצמי השנה כישרון למצוא כל מיני חומרים ברשת, קבוצות פייסבוק הזויות, דברים שאני יכולה להביא לכיתה ולגוון איתם את החומר. "חשוב לי כל בוקר לפתוח במשהו אישי. אני שואלת 'מה שלומכם?', 'מה חדש?', ואומרת 'התגעגעתי' או 'אני רואה שיש לך רקע חדש'. לפעמים חמש דקות אני מתעסקת בשטויות, בשיחה. להתחבר, לפרוק. אני מאפשרת לילדים להיכנס לחדר כמה דקות קודם, ומתייחסת אליהם. אני כבר מכירה את החדרים שלהם, אז אם אני רואה שיש בגד חדש, רהיט חדש, אני מדברת על כך. אני חושבת כשנוצר קשר אישי זה מגייס את הילדים ללמידה. הם מרגישים מחויבים. "מבחינת ההוראה, הקורונה מיקדה אותנו על הדברים החשובים. יש צמצום, וזה טוב. יש ימים שנוח לי לעבוד בזום אבל מאוד חסר לי הקשר הישיר. באתי בשביל הקשר. ילד שיוצא משיעור אחרי שהפריע לי ואומר לי 'יפעת, נכון שהפרעתי לך אבל אפשר לתת לך חיבוק? אני ממש אוהב אותך'. בשביל זה הגענו". לימור דומב יפעת אילישקה בית הספר היסודי "אחוות אחים", קרית מלאכי “יש ימים שנוח לי לעבוד בזום אבל מאוד חסר לי הקשר הישיר. ילד שיוצא משיעור אחרי שהפריע לי ואומר לי ‘יפעת, נכון שהפרעתי לך אבל אפשר לתת לך חיבוק? אני ממש אוהב אותך’. בשביל זה הגענו” “אני לא מכיר שום דבר אחר. זו השנה הראשונה שלי אחרי הסבה מהנדסת תוכנה. לימדתי בכיתה פיזית אולי ארבעה ימים במשך השנה, ורוב הזמן היינו במציאות של הלמידה מרחוק. כך שמבחינתי להיכנס לכיתה וללמד יהיה להתרגל למציאות חדשה. שמעתי שמועות שבימים רגילים יש חיים אחרים, אבל כרגע אני מקבל את המציאות כפי שהיא. “אני נסמך על טכנולוגיה. יש לי לוח אלקטרוני. אבל הבעיה היא לא איך לכתוב, אלא איך לאסוף את התלמידים, לשמור אותם איתי. הם במצוקה. יש לי ריבועים שחורים במקום תלמידים והם יכולים לשחק, לישון, קשה לי לדעת מה קורה איתם בעצם. יש כאלה שדווקא פורחים כי זה מתאים להם, אבל רבים מתקשים להשאיר את הראש מעל המים. אין לי הרבה ניסיון ואני מחפש דרכים לגרום להם להרגיש טוב, שירגישו שהם יכולים לדבר ולשתף, שהם במקום מקום בטוח. אני חדש והם לא מכירים אותי, ובכל זאת אני מנסה ליצור קשר אישי, אף שלא ראיתי אותם כמעט. אני מחפש דוגמאות שרלוונטיות לחיים שלהם, מחפש כלים מעניינים. “עברתי דירה לפני חודש ועכשיו יש לי חדר עבודה ואינטרנט בכל הבית. אני יושב בחדר, ומה שהם רואים זה אותי ואת החדר. אני מנגן והם רואים את הגיטרות. לפעמים חתול או כלב עוברים. בית. לפעמים כשאני מחכה שייכנסו לזום, אני מנגן. זה מלהיב אותם”. לימור דומב דני ארם מורה למתמטיקה, חטיבת ביניים “שקד”, תיכון עירוני קרית חיים "אין לי הרבה ניסיון ואני מחפש דרכים לגרום לילדים להרגיש שהם יכולים לדבר ולשתף, שהם במקום בטוח. הם לא מכירים אותי, אבל אני מנסה ליצור קשר אישי" 19 | שיעור חופשי >>>> >>>>