שיעור חופשי | ניסן תשפ"א | מרץ 2021 | גליון 133

17 | שיעור חופשי עדויות רבות לכך שמורים חווים רמות גבוהות של דחק הפוגעות בבריאותם הנפשית, מגבירות שחיקה ונשירה ופוגעות ביחסיהם עם תלמידיהם. יש עדויות מסוימות לכך שמורים שאינם מסוגלים לשלוט בתגובות הדחק שלהם 'מדביקים' את תלמידיהם", היא מספרת, ומתייחסת למחקר קנדי לפיו בבדיקות רוק של תלמידים בכיתות שבהן המורים דיווחו על רמת סטרס גבוהה, נמצאו רמות גבוהות של הורמון הדחק קורטיזול. "זו עדות נוספת להשפעות שיש למצבי קיצון על הצוות החינוכי וכתוצאה מכך על התלמידים, ולכן הדאגה לרווחת המורה היא הכרחית". מטבע הדברים, רמות הלחץ של המורים רק עלו לאחרונה, תופעה שקיבלה ביטוי גם ברשתות החברתיות - בצורה גלויה ויותר מכך באופן אנונימי. בפוסט שנהפך ויראלי כתבה מורה לאזרחות בכיתה י' על המצלמות הכבויות: "זה מעליב, מייאש ועל גבול המשפיל". בפוסט שעלה ונמחק זמן קצר אחרי שפורסם סיפרה מורה שאמא שצותתה לשיעור שלה לא אהבה חלק מהביטויים ששמעה והעבירה את הביקורת שלה לקבוצת הווטסאפ של ההורים, תוך שימוש במה ששמעה וכלל לא היה מיועד לה. בשיחות עם המורים חזר שוב ושוב הביטוי "חשופים בצריח", וטבעי שבמציאות שנותרה, הם מרגישים נטולי הגנה. "היה מקרה שילד צירף את אחיו לזום כדי שיעזור לו במטלות הלימודיות", ספרה כשדן, "אבל אנחנו ראינו בזה מעשה חיובי שתומך בילד. מעבר לזה, אם היו הורים שהשתתפו באופן סמוי בשיעור - קשה לדעת. ברור שיש 'יותר קהל' אם הילד יושב בסלון או במטבח, כי אז כל בני הבית שלו ישמעו אותי. אבל אין מה להסתיר. מומלץ שהתלמידים יישבו באזור שקט ומוגן מהפרעות, אבל זה לא תמיד אפשרי". גדעוני מגיבה לדברים דווקא מזווית הראייה שלה כאמא. "במיוחד בסגר הראשון, הורים ישבו עם ילדיהם בשיערים שלי ואני ראיתי בזה הזדמנות. מתי עוד מתאפשר להורים לחוות שיעור? ואם למישהו מתחשק לחזור ללמוד אנגלית, למה לא?", היא מחייכת. אבל לא רק הפגיעה בפרטיות וההאזנה מצד קהל רחב משפיעות על רווחת המורים, אלא גם טשטוש הגבולות בין הבית והעבודה, והעובדה שהסיטואציה החדשה דרשה מהם להיות זמינים לאורך כל שעות היום והערב. מורים סיפרו שוב ושוב על הודעות ווטסאפ בסופי שבוע ובשעות >>>> השנה לא רק שהתחלתי ללמד כמורה חדשה, ״ אלא גם התחלתי ללמד כמורה דרוזית במגזר היהודי. זה חדש על חדש. קיבלתי את הכיתה באוקטובר, כי החלפתי מורה שיצא לפנסיה, כך שלא היתה לי אפילו התחלה בכיתה. הכרתי את הילדים בתוך הריבועים של הזום. כשראיתי אותם כשהסתיים הסגר, היה לי לפעמים קשה לשייך את הילד לראש שראיתי בזום, אבל זה היה מרגש מאוד. “אני מלמדת בבית, בחדר העבודה. אחרי ניסיונות שונים שעשיתי - כמו לכתוב על שולחן ולצלם את זה, או להשתמש בלוח אלקטרוני - הגעתי למסקנה שמה שהכי טוב לי זה לעמוד ליד לוח מחיק שהבאתי לחדר ולהניח את המצלמה ממול, כאילו אני בכיתה. בסיום השיעור אני מצלמת את הלוח ושולחת לקבוצה. “אני מרגישה שבלימודים בזום אני צריכה להמציא את עצמי שוב ושוב, בכל פעם יש סיטואציות חדשות. איך בכלל מלמדים דרך מסך, ועוד מתמטיקה? מצד אחד, זה שונה מאוד מהלימודים שלי. מצד שני, תמיד טבילת האש שונה מהתיאוריה ובכל מקרה הלימוד האמיתי הוא בשטח עצמו. “ערכתי פגישות אישיות עם כל תלמיד וגם לאורך השנה אני ממשיכה בשיחות כאלה, ונראה לי שזה עוזר. התלמידים שלי עם מצלמות פתוחות, הם מחוברים ועובדים ומשתתפים. אני מאמינה שהבסיס ללמידה הוא קשר אישי בין המורה לתלמיד, וזה מוכיח את עצמו”. לימור דומב מדברים מהשטח שהתחילו את קריירת ההוראה שלהם דווקא חמישה מורים בשנת הזום, מספרים על הדרכים שמצאו כדי להתחבר עם התלמידים (וגם עם ההורים), באיזה מקום בבית הם עובדים ומה הכי חסר להם כשבית הספר סגור. גם דיקנית הפקולטה לחינוך בלוינסקי מסבירה איך משתנה הכשרת המורים בימי קורונה סואר חמוד במשגב " אסיף " מורה למתמטיקה, חטיבת הביניים "בלימודים בזום אני צריכה להמציא את עצמי שוב ושוב, בכל פעם יש סיטואציות חדשות. איך בכלל מלמדים דרך מסך, ועוד מתמטיקה? זה שונה מאוד מהלימודים שלי. מצד אחר, תמיד טבילת האש שונה מהתיאוריה” >>>> >>>>