שיעור חופשי | ניסן תשפ"א | מרץ 2021 | גליון 133

13 | שיעור חופשי החוזקות שלהם, איך הם מתמודדים עם רגשות לא רצויים של כעס, קנאה וכדומה ואיך הם מנווטים את עצמם בתוך סיטואציה מתוך מודעות. "יש הרבה כלים שאפשר לאמץ כדי לאמן ילדים להסתכלות העצמית הזו. מיינדפולנס, קשיבות, הוא אחד מהם. בתור מורה תרגלתי תרגילים של הקשבה. אבל קודם כל, תפקיד המורה צריך להשתנות". כיצד? "אנחנו רוצים ללמד את הילדים מכוונות עצמית ממקום של מודעות, של הסתכלות פנימה. אלה הם מקומות רגשיים יותר. בגישה הזו המורה הוא לא מעביר הידע אלא חונך ומנטור, שמבנה עבור התלמידים את תהליך הלמידה ומאפשר להם לנוע בחופשיות ולגלות דברים בעצמם. כדי שזה יקרה, צריך צוות חינוכי תומך שמאפשר תהליכי למידה וקשר קרוב עם התלמיד. כך לדוגמה, ב'קשת' היה ילדים, והוא פגש אותם כל בוקר 16 חונך על כל ובאופן אישי פעם בשבועיים. "ברגע שיש מישהו שמכוון ומזכיר לילד את היעדים שלו, הוא יוכל להשיג את היעדים ולכוון את עצמו לשם, כשכל העת עובדים על נטילת אחריות ועל התמדה. המורה הוא מישהו שעוזר לילד להחזיק את ההתפתחות שלו ותהליך הליווי ההתפתחותי ורכישת המיומנויות של הניהול העצמי הם קריטיים. "זה דורש ממורים מיומנויות של הכלה, הקשבה וסבלנות. זה לא אומר שלא צריך תיווך לדברים שנדרש ללמוד, אבל זה דורש שחרור של השליטה. מבוגרים שוכחים שהם היו ילדים. שוכחים שהיה להם עולם רגשי. צריך להחזיר אותם לשם". אי אפשר להתעלם משנת הקורונה. אפשר לעשות את ההבניה הזו בלמידה מרחוק? "אין ספק שהמצב השנה מורכב מאוד, בעיקר מאחר שהמערכת לא התכוננה אליו. המציאות פגשה את המערכת שרגילה למשהו אחר, וזה בתקופה שבה גם המורים עצמם צריכים לדאוג למשפחה. אבל התקופה גם הציפה את הצורך לעבוד עם הילדים בלמידה עצמאית. "ב'קשת' ילדים בוחרים את הקורסים שלהם וברגע שהם בוחרים, הם מחויבים אליהם. כשרק החלה הקורונה שמנו לב שהילדים מפסיקים להיכנס לקורסי הבחירה אז עשינו שינוי והחלטנו לקחת את התקופה כנושא מרכזי ולחזק את החונכות. ״התקופה של הקורונה מזמנת המון למידה. אפשר להסתכל על הקורונה בהקשר של גלובליזציה, איכות הסביבה, פוליטיקה, אמנות. כל מורה בחר להתרכז בהיבט אחר בקורונה והתלמידים בחרו את המורים-המנטורים לפי העניין שלהם. כל חודשיים הם עבדו על פרויקט ואז בחרו נושא חדש. מפעם לפעם המנטור נתן להם משימות, חומר קריאה, וזה היה משמעותי יותר מאשר ללמוד בצורה הרגילה. "כשיש מרחב של יצירתיות וגמישות, הילדים נהנים מתהליך למידה. אני מאמין שילדים רוצים ללמוד כשהמורה לא עוסק בשינון אלא עוסק בתהליכים. כמנהל, אני יכול להעיד שהמקום הזה אינו פשוט. המערכת רוצה תוצאות מוחשיות ותהליך למידה כזה דורש סבלנות. מנגד, ילדים לא פעם חווים תסכול תוך כדי הלמידה, אבל אלה מקומות שמצמיחים. כי לומדים להתמודד עם דברים. "הנושא של מכוונות עצמית עובר כחוט השני לאורך כל המערכת. הציפייה היא שמורים ילוו מורים ומפקחים ילוו מנהלים. אנחנו לא רוצים מנהלים שיהיו 'יס-מנים' אלא יזמים שיודעים להביא את עצמם, ומגלים בעצמם, ואז תהליך ההתפתחות של בית הספר ושל המורים נהפך  למשמעותי הרבה יותר". מסגרות חינוך משלב כבר 140- יותר מ קיימות בישראל, ומדי שנה נפתחים בין חמישה לעשרה בתי ספר נוספים מסוג זה. זה כמה שנים שמתגלגל מהלך להכיר בבתי ספר אלה כזרם רשמי חדש. כהן שותף ביוזמה להקים בית ספר משלב בגליל. ביוזמה זו חברות משפחות מהיישוב שלו, יעד, יחד עם משפחות מאשחר, יישוב שנוסד על בסיס של שותפות בין חילונים ודתיים. לדברי כהן, ליבון הזהות הוא עוד נדבך בהתפתחות האישית ובמכוונות העצמית. "האדם הוא חיה חברתית", הוא אומר. "כילד אתה לומד לגבש את הזהות שלך בתוך החברה שבה אתה חי. בבתי הספר המשלבים חיים את שיח הזהויות ואת הבחירה באופן יומיומי". מבחינה חברתית בתי ספר משלבים הם גם צו השעה. "כחברה אנחנו הולכים ומתפלגים. השבט הדתי הולך ונהיה יותר שמרני ומנגד, החילונים מתבצרים סביב הדגל של 'רק לא הדתה'. מול השיסוי והפילוג, בתי הספר שמאפשרים חיים עם בחירה פועלים כמו נוגדנים נגד הדבקה בנגיף. אפילו לא צריך לדבר על זה, מספיק שמשחקים ביחד בהפסקה. לא הכל צבוע בזהות דתית. ילדים שמתחנכים בבית ספר משלב פחות מפחדים מה'אחר'. "היהדות היא התרבות שלנו כעם, המיתוסים והסיפורים שסופרו לנו. להתכחש לזה יהיה ממש עוול. אפשר ללמוד יהדות ממקום של הערכה לתפישת העולם ולגישה התרבותית, ואפשר לאמץ את הערכים מבלי להיות כבול לסמכות של האמונה".  מכוונות עצמית בחינוך המשלב – דתי-חילוני היישוב יעד