שיעור חופשי / טבת תשפ"א / ינואר 2021 / גליון 132

61 | שיעור חופשי "אני מוכרח לומר שאף רומן - ולאורך 14 שקראתי מגיל שנים רבות אחר כך ואפילו אם היו אלה של הסופרים המהוללים ביותר - לא גרם לי התרגשות כמו שעשו זאת ספרי הילדים הטובים שקראתי בילדותי ובנעורי" מ איר שלו הוא מהסופרים הישראלים הפוריים והידועים ביותר, שבמכלול יצירתו ספרי פרוזה, ספרי עיון וספרי ילדים – עליהם זכה בפרסים רבים ובתארי כבוד בארץ ובעולם. בין ספריו המוכרים ביותר "רומן רוסי", "עשו", "כימים אחדים", "בביתו במדבר", "יונה ונער", "שתיים דובים" ואחרים, כולם בהוצאת עם עובד. בין ספרי העיון שכתב נמנים "תנ"ך עכשיו" והאחרון שבהם, "גינת בר". ספרי הילדים הרבים שלו כוללים את "אבא עושה בושות", "הכינה נחמה" ו"הצלחת שמתחת". לאחרונה הוציא שלו ספר ילדים בשם "השן שהתנדנד לה הילד" אותו אייר מישל קישקה. שלו הוא בנם של המורה והסופר הירושלמי יצחק שלו והמורה בתיה לבית בן-ברק מנהלל. "הייתי ילד ממש טוב", נזכר שלו. "נפלו בחלקי הורים מאוד נעימים וטובים ואני חושב שזה השפיע על המזג שלי כילד. הייתי ילד אוהב טבע תאב דעת, לא כל כך טוב במשחקי ספורט למיניהם, ושטוף בקריאה מגיל צעיר". שלו מספר כי הוריו לימדו אותו לקרוא כבר בגיל ארבע. "זה לא איזה הישג אינטלקטואלי יוצא דופן, יהודים עשו את זה במשך שנים רבות", הוא אומר. "כל הורה יכול ללמד את ילדיו קריאה וכתיבה בגיל צעיר - נדרשת רק סבלנות משני הצדדים". עד גיל ארבע גדל בקיבוץ גינוסר. "הורי היו שם שכירים, אבי שימש מורה בבית ספר יסודי ואמי היתה מטפלת בפעוטון. גרנו במן ספק צריף ספק חושה על שפת הכנרת, ואחר כך עברנו לירושלים. כשהייתי בן תשע עברתי עם משפחתי לנהלל - משם הגיעה משפחתה של אמי – וכעבור כשנתיים וחצי חזרנו לירושלים ושם כבר גרתי רוב חיי. כך שהיתה לי ילדות בעיר, בקיבוץ ובמושב", הוא אומר. שלו זוכר לטובה גם את בית הספר וגם את המורים של נהלל. "זה היה בית הספר הכי טוב שלמדתי בו מימי", הוא מעיד. "כשאני מסתכל על ילדותי, אפשר לומר שחיינו מתחת לקו העוני כי משכורת של מורה גם אז לא היתה מי יודע מה. אבל זו היתה ילדות יפה ומעניינת, טיולים רבים עם הורי, הרבה משחקי ילדים. אני לא יכול לספק טראומות", הוא צוחק. מתי פרסמת לראשונה, ומה אתה זוכר מהחוויה? . באותה 10 "הפרסום הראשון היה ציור שלי בגיל תקופה נתפס נמר ליד חניתה וזה עורר התרגשות גדולה. ציירתי את הנמר ושלחתי ל'הארץ שלנו' והציור התפרסם תחת הכותרת 'הנמר שניצוד'. שנה מאוחר יותר כתבתי שני סיפורים קצרים שהתפרסמו באותו עיתון. האחד על ילד שמוכר סברס משכונת ליפתא מירושלים, והאחר על הדוד שלי מכפר מונש ששיפץ טרקטור ישן שעמד בגן הילדים ושימש למשחקים, והחזיר אותו לעבודה. זו היתה למעשה שנה אחר 50 הטיוטה של ספר ילדים שפרסמתי כך, 'הטרקטור בארגז החול' – שהיה לאחד מסיפורי הילדים הכי מוכרים שלי". ספר על ספרך האחרון. "כמו ספרים אחרים שלי הוא נולד ממשהו שקרה בבית ובמשפחה. לפני כמה שנים היינו בחופשה משפחתית שכללה שלושה דורות והנכדה שלי, שהיתה אז בת שמונה, התלוננה שהשן שלה מתנדנדת וקשה לה ללעוס בעוד שכולם אוכלים ונהנים בחופשה. דיברנו על זה, ואז אמרתי לה בשלב כלשהו, אבל אולי את בכלל טועה, אולי זו את שמתנדנדת לשן ולא השן מתנדנדת לך. היא הסתכלה עלי רגע ואז פרצה בצחוק, והבנתי שאולי עליתי על משהו. "'השן שהתנדנד לה הילד' הוא ספר הילדים שלי. אני כותב לילדים וגם למבוגרים, וגם 20- ה ספרי פרוזה וגם בעיתון 'ידיעות אחרונות', ולכל ז'אנר כזה יש אופי משלו. אבל הכתיבה לילדים חשובה לי במיוחד מאחר שאני זוכר בילדותי את ההתרגשות העצומה שספרי ילדים מסוימים גרמו לי. ואני מוכרח לומר שאף רומן שקראתי מגיל - ולאורך שנים רבות אחר כך ואפילו אם היו 14 אלה של הסופרים המהוללים ביותר - לא גרם לי התרגשות כמו שעשו זאת ספרי הילדים הטובים שקראתי בילדותי ובנעורי. "רק כשאני כותב ספרי ילדים אני חושב גם על הקורא. לא כך בספרי מבוגרים, שם אני חושב על הספר, על עצמי ועל הדמויות. בספר ילדים אני חושב על קוראי כי אני מרגיש תחושה מסוימת של אחריות. ספרי ילדים הם הדלתות שדרכן הקוראים ייכנסו לשני עולמות: האחד הוא עולם הספרות, ואם נעשה זאת דרך כניסות יפות ומעניינות זה ימצא חן בעיניהם, והאחר הוא משהו יותר מופשט. "אני זוכר כילד קטן את ההרגשה שפתאום הבנתי שכשאני רואה מילה הכתובה על נייר, נגיד ארון או כיור או עץ, אני בעצם רואה ציור מופשט של האובייקט הזה. הבנתי שהציור של עץ והמילה עץ והעץ עצמו הן אותו הדבר, הן רק צורות שונות של ביטוי וסגנון. וזה משהו שפועל עלינו פעולה גופנית של ממש. כאשר קלטתי את זה בגיל צעיר לא ידעתי לנסח את זה לעצמי, כמבוגר אני חושב שכל ילד שמתחיל לקרוא עובר מהפכה אינטלקטואלית שלא יחווה כמותה בעתיד. "כשאני כותב ספר לילדים אני לא מעוניין לחנך אותם, כמו שכשאני כותב למבוגרים אני לא מעוניין לתקן את העולם, אלא פשוט לספר סיפור טוב". איזה מורה בדיוני בספרות אתה אוהב? "מורים הם דמויות החשובות לי, כי שני הורי 72 היו מורים והיתה אווירה כזו בבית. אני כבר בן רווית שרף מאיר שלו, מהסופרים האהובים ביותר בישראל בקרב הקטנים כמו גם הגדולים, מספר על ילדותו בעיר, בקיבוץ ובמושב, על אהבת הטבע והספר שהונחלה לו מגיל צעיר ועל יצירותיו הראשונות