שיעור חופשי / טבת תשפ"א / ינואר 2021 / גליון 132

שיעור חופשי | 48 מרגישים שדעתם מכובדת ושהתחום זוכה להערכה מצד המבוגרים סביבם. בתוך כך הם חווים הצלחה, ולא פחות חשוב - הנאה. הם נחשפים, וזה לא מובן מאליו, לאמנות ישראלית עכשווית של אמנים שעוסקים בסוגיות הרלוונטיות לחייהם באופן שעשוי לעורר חוויית הזדהות. מעשה היצירה מעודד אותם לדמיין, לייצר משהו שאינו קיים או לפרק את הקיים לצורך הרכבתו מחדש, וכך נפתח בפניהם מרחב מרגש של אפשרויות חדשות: הערכה עצמית, כושר המצאה וגמישות מחשבתית שכפי שלמדנו, הם כלים יקרי ערך בשוק התעסוקה המצפה להם בעתיד. גם הדיון הקבוצתי על יצירת אמנות, תוך הקשבה לעמדות השונות, מקדם את התלמידים. התלמיד נחשף לא רק לריבוי זוויות המבט בעניין מסוים אלא לומד להקשיב ולכבד עמדות שונות, גם כאלה המנוגדות לשלו. מתוך הדיון הזה מתוודע הלומד לטעמו האישי, למחשבה הביקורתית ולערך הסובלנות שכולם יהיו יקרי ערך גם בהמשך חייו. יוצרים קשר בין תרבויות מול כל הטוב הזה המגולם בחינוך לאמנות אי אפשר שלא להתייחס לעובדה שרק חלק מהתלמידים זוכים בו, וגם לאלה מוענקות במקרה הטוב רק שתי שעות לימוד שבועיות. "זהו פער בלתי נסבל", קובעת ברקאי, שמאז נכנסה לתפקיד לפני כעשור, פועלת לשינוי המצב. לדבריה, היא מציגה כל פעם מחדש בפני קובעי המדיניות את חשיבות התחום ויתרונותיו המוכחים לפרט ולחברה, "אך התזוזה איטית מאוד". ברקאי שמחה לבשר שלפחות בחינוך החרדי והערבי יש עלייה בביקוש ללימודי אמנות, והיא צופה שמגמה זו תתרחב ותלך. עוד היא מציינת שהמהלכים לחיזוק מעמדן של המורות לאמנות - בעיקר באמצעות הכשרות והשתלמויות אינטנסיביות ברמה המחוזית והארצית שעות שנתיות - נשאו פירות. 30-40 בהיקף של הביקוש להן גדל והולך, ובשונה מבעבר, קולן נשמע בעת קבלת ההחלטות בבתי הספר. "ההתפתחויות הללו אופטימיות מאוד. התחום מתחזק ואף שיש עוד המון מה לעשות אנחנו מראים שבאמצעות החינוך לאמנות אפשר ללמוד טוב יותר כל נושא שמעסיק את מערכת החינוך", אומרת ברקאי, ומוסיפה כי "החינוך לאמנות שאני מובילה קשוב לכל אחת מהתרבויות בארץ, ומאפשר להן לגלות את האמנות שנוצרת בתוכן וגם לקדם היכרות ביניהן, ולעודד בכך את הסובלנות  הדמוקרטית בקרבנו". חנוכה 2013 , אליהו אריק בוקובזה אפשר להתחיל את קריאת היצירה בהתייחסות לשם האמן שכולל את שמו היהודי אליהו, את שמו הצרפתי אריק ואת שם משפחתו בוקובזה, שמקורו בצפון אפריקה. כאן תיבחן השאלה ממה מורכבת הזהות שלנו, האם כל חלקיה חשובים לנו באותה מידה והאם אנחנו "מסתדרים" איתם או שקיים ביניהם מתח שמקשה עלינו. קריאה אחרת תתמקד בסגנונו הנאיבי-עיטורי של האמן, בצבעוניות הססגונית שלו ובעובדה שהדמויות המופיעות ביצירותיו הן דיוקנאות עצמיים שלו. אפשר גם להבליט את העובדה שלצד שם היצירה, "חנוכה", יש סמלים המאפיינים את חג המולד - עץ אשוח וסנטה קלאוס מעוטר זקן לבן. על העץ מקפיד בוקובזה לתלות סופגניות מעוטרות בריבה, כמו מנסה לומר שהחג היהודי והנוצרי יכולים להתקיים בצוותא. כילד שגדל בצרפת הוא חגג עם משפחתו את חנוכה, אבל הרוב סביבו חגג את חג המולד וזה היה בסדר. הנה הסב לבוש בבגדים אורתודוקסיים אבל בצבע אדום המאפיין את סנטה קלאוס, מניח את ידו על כתף הילד אריק במחווה של קרבה והכלה. ואולי יש כאן גם ביקורת על כך שבישראל אליה הגיע, התברר לו שהלאומיות תופסת חלק מרכזי; ואולי הרגיש שהוא צריך להסתיר זהויות אחרות שלו. השחר העולה על הארץ 2014 , יואל גילינסקי קריאה אפשרית אחת מתייחסת לחושים - טעמו המתוק של השוקולד לעומת תחושת העקצוץ של הקקטוס, ובתוך כך מתקשר הממרח הזה לכריכים של בית הספר ולזכרונות שהם מעלים. קריאה נוספת תבחן את ההקשר של קלישאת "הצבר", על החזות המרתיעה שלו. האם הקלישאה הזאת נכונה? האם העובדה שנולדנו בישראל הופכת אותנו למיוחדים? אפשר גם להתייחס לעצם שתילת הקקטוס בכלי קטן: האם אנחנו יכולים לקחת איתנו את הצבריות שלנו ולעבור איתה למדינה אחרת? ומהיבט אחר - מה המשמעות של לקיחת צמח בר שנוטה להתפשט ודחיסתו למיכל קטן? ואפשר להתייחס למיכל - הוא עשוי פלסטיק, חומר זול וזמין לכל, אך גם כזה שלא מתמחזר ופוגע בכדור הארץ.