שיעור חופשי / טבת תשפ"א / ינואר 2021 / גליון 132

שיעור חופשי | 36 " ברוכים הבאים לבית הספר 'ילד ירוק', בית הספר הצמחוני הצומח; בבית הספר שלנו יינתן דגש על לימודי חקלאות ואיכות סביבה, בארוחות עשר אין להביא כריכים בשריים ועדיף בכלל להימנע ממוצרים מן החי. הטקסטים שיילמדו בשיעורי העברית ובכלל, יותאמו לרוח בית הספר ויימנעו מן העיסוק בהרג בעלי חיים". נשמע לכם כמו פתיח לסרט מדע בדיוני? בכלל לא בטוח. המחשבה על בתי ספר הפועלים על פי תפישות ואידיאולוגיות אינה זרה לישראל. חינוך סקטוריאלי המותאם לתפישות עולם שונות היה כאן של המאה 40- עוד לפני קום המדינה, וכבר בשנות ה הקודמת פעלו כאן בתי ספר של היישוב היהודי, וכמובן של החינוך הערבי. עם קום המדינה הותאמה מערכת החינוך לארבעה סקטורים מרכזיים, הלא הם ארבעת השבטים עליהם הצביע הנשיא ראובן ריבלין בנאום המפורסם: חינוך ממלכתי-חילוני, חינוך ממלכתי-דתי, חינוך חרדי וחינוך ערבי. אם בעבר התחושה היתה שהחינוך הממלכתי מהווה את חלק הארי, הרי שלאחרונה נראה כי מדובר בארבעה כוחות כמעט שווים בגודלם שכל אחד מהם מפוצל אף הוא. "החינוך החרדי", מגלה ד"ר אדם הישראלי מסגל הפקולטה לחינוך במכללת סמינר הקיבוצים, "מורכב מתתי-זרמים: לא רק חסידיים, ליטאיים וחרדיים בבתי ספר מוכרים שאינם רשמיים, אלא גם מזרמים שונים בתוכם. גם בחינוך הממלכתי-דתי יש מנעד רחב של בתי ספר שנעים בין החרד"לי לליברלי - ובימים אלה עושים שם תהליך עמוק מאוד ברמת מנהלים ומפקחים, כדי לגבש זהות אחידה יותר לזרם. עוסקים שם בשאלות כמו חינוך מופרד לבנים ולבנות, הכרה במצעד הגאווה ועוד נושאים. הפערים הם עצומים". לדבריו, "במידה רבה הפערים בחינוך הממלכתי-דתי הם גדולים יותר מאשר בין בית ספר אנתרופוסופי לבית הספר הממלכתי הרגיל שנמצא באותה השכונה, כי ילדים שלומדים בשני בתי הספר האלה יכולים למצוא בקלות רבה יותר שפה משותפת בגינת המשחקים אחר הצהריים". גם במגזר הערבי מתרחשת בשנים האחרונות הפרטה בתחום החינוך המביאה עימה בתי ספר בעלי אופי ייחודי. החינוך הערבי גם הוא נע על הציר שבין שמרנות, כמו בחברה הבדואית, לבין בתי ספר כנסייתים ליברליים יותר בערים הגדולות; ולכל אחת מתתי-הקבוצות במגזר יש מגוון בתי ספר. האם ריבוי הזרמים ותתי-הזרמים בחינוך הופך את מערכת החינוך שלנו לפלורליסטית יותר, או אולי רק מעמיק את הקיטוב והחלוקה לשבטים? בתשובה הישראלי מזכיר כי החברה הישראלית ביקשה בראשית דרכה להנהיג חינוך משותף שיתמוך במדיניות כור ההיתוך. בתהליכים החברתיים שעברו מאז קום המדינה ועם התחזקות התפישות הניאו-ליברליות שבהן גם החינוך הציבורי הוא סוג של מצרך, עם ביקוש וצרכנים, הועמקו תהליכים של ייחוד בתי הספר ומעורבות של ההורים באופיו. "למשל, היתה לאחרונה מחאה מתוקשרת בגבעתיים, שבה הורים ממערכת החינוך החילונית ביקשו להוציא מבית הספר עמותה דתית. ישנם בתי ספר שחרתו על דגלם עקרונות סביבתיים או אימצו תוכניות לימוד כמו מחשבים או אמנות". הישראלי חושש שאם נמשיך ונטפח את תרבות השבטים הסקטוריאלית גם בחינוך ולא נלמד להכיר אחד את השני ואחד בשני - אנחנו, כדבריו, "בצרות צרורות": "ההפרדה רק תחמיר ותלך. אם לא נעצור ונתערב, החינוך יתפצל לקבוצות על פי סקטורים ותפישות עולם", הוא מזהיר. לתפישתו, כדאי לעבור מריבוי תרבויות לרב-תרבותיות ולאמץ גישה שבבסיסה ההכרה בזכותו של האחר לחיות את חייו אחרת תוך דיון על גבולות הגזרה, בניסיון למצוא את המשותף. "רק אז הריבוי הוא מבורך", הוא אומר. "שומעים דווקא את מי שצועק הכי חזק" אלון פוטרמן, מחבר הספר "מכל מלמדי, מורות ומורים מעוררי השראה" (הוצאת ידיעות אחרונות) מתייחס למהלך שנעשה בגבעתיים ואומר כי "יש אצלנו מתח והרמוניה בו-זמנית, בין הצד היהודי לצד הדמוקרטי של המדינה. כשמגיעים לשאלות כאלה, ברור שזה שיח פוליטי וקשה הרבה יותר מאשר השאלה אם נכון שבית הספר יוקדש למחשבים, רובוטיקה, אמנויות או מוזיקה". לתפישתו, בתי הספר הם שצריכים לתת כלים כדי שהתלמידים יבחרו נכון את הזהות שלהם ויעצבו תפישת עולם: "בית ספר במדינה יהודית צריך לחשוף את תלמידיו לכמה זרמים של פילוסופיה יהודית. זה לא בית ספר שמלמד הלכה אלא אומר שיש סוגים שונים של יהודים בעולם: כדאי שתלמידים יכירו את הרב השל, את הרמב"ם, את רבי דוד בוזגלו וגם את אריסטו ומרטין לותר קינג. "בית הספר צריך לתת כלים לגיבוש הזהות של תלמידים מבלי לבחור עבורם בדרך ספציפית. חינוך לזהות הוא דבר מורכב. אם בתי ספר יחליטו לבטל לחלוטין לימודים הקשורים ביהדות, מתוך תפישת עולם חילונית עמוקה, אז כולם יפסידו רק בגלל עמותות שפעלו בדרך לא נכונה. אני מקווה שאנחנו לא הולכים לשם", הוא אומר. פוטרמן מכהן כמנכ״ל תוכנית החינוך הלאומית רשויות מקומיות. 30- ״תלמ״א״ ועובד עם למעלה מ הוא טוען שפעמים רבות אנחנו שומעים דווקא את מי שצועק הכי חזק. "הרי יש בתי ספר משותפים ד"ר ניבי גל אריאלי: "המערכת פועלת לריצוי של ההורים שהם הלקוחות ועסוקה בהגדלת שביעות הרצון שלהם. זה קו שמתמשך, אין כאן מדרגות, זה תהליך ארוך. התחרות עושה טוב למי שנמצא במערכת וזו הטענה של מי שדוגל בהפרטת השירותים הציבוריים. הם ישתפרו כשהם מרגישים באיום מבחוץ"