שיעור חופשי / טבת תשפ"א / ינואר 2021 / גליון 132

שיעור חופשי | 28 ולמקלדת עוד לפני כניסתם לבית הספר, למידת הקלדה באופן שיטתי ומסודר היא צו השעה. מחקר שנעשה בהולנד, מספרת ילון, הראה שתלמידים שרכשו את שיטת ההקלדה העיוורת הקלידו בתוך שבועות ספורים מהר יותר מאשר כתבו בכתב יד. "זה לא או –או" מוסיפה וינטראוב, "הכתיבה בכתב יד היא הבסיס להקלדה. בתי הספר שמאפשרים תלמידים להגיש עבודות מוקלדות בלי שלימדו את הטכניקה הזו מגדלים דור של תלמידים שאינם שולטים במיומנות ההכרחית הזו בצורה שיטתית". גילה קרול, הממונה על מיומנויות יסוד בחינוך היסודי, מסכימה שיש למצוא את האיזון בין לימוד כתיבה ידנית לבין ההקלדה. "ילדים לא יכולים ללמוד את שתי מערכות הכתב. הם לומדים דפוס ואחר כך כתב. בחלק מן האותיות יש חפיפה צורנית וחשוב ללמד כתב יד בגלל היתרונות שלו", היא מסבירה, ומבטיחה ללמוד את מסקנות המחקר של "יוזמה". על פי דו"ח "יוזמה" מומלץ להתחיל ללמד . בשלב זה כפות 9-10 הקלדה שיטתית בגילי הידיים גדולות מספיק כדי להשתלט על מרחב המקלדת, ובליווי והדרכה פדגוגיים ניתן גם ליהנות מיתרונות הדיוק והתיקון האוטומטי. מן המחקרים שנסקרו בדו"ח עולה כי הוראת ההקלדה יעילה יותר בכיתות העליונות של בית הספר היסודי, כיתות ד'-ו', בשלב שבו כישורי השפה, כתיבה וקריאה – מבוססים דיים. בכיתות הנמוכות של בית הספר היסודי מומלץ ללמד מוכנות הקלדה הכוללת היכרות עם המקלדת, המחשב והעכבר. "גם בעולם ראינו שאין אחידות: יש מדינות שדוגלות בהקלדה ויש מדינות שלא. לפני כיתה ד' זה בכלל לא רלוונטי גם מאחר שהעברית היא שפה שדורשת ניקוד. רק לאחר שמתבססת קריאה ללא ניקוד אפשר לעבור להקלדה", מסבירה קרול, ומסכימה שכדאי להקדיש את הזמן לרכישת מיומנויות ההקלדה "שנדרשת בעולם שלנו יותר ויותר". היא מוסיפה שאין הנחיות אחידות לגבי הגשת עבודות. "המשימות היומיומיות הן בכתב יד ואין בגילאים הצעירים דרישה להגיש עבודות מוקלדות, מהתלמידים אין נגישות 30%- גם מתוך הבנה של למחשב. מצד אחר, גם אין דרישה להגשת עבודות בכתב יד, כי זה כבר פחות רלוונטי לעולם שלנו". עכשיו נחזור אל הפ"א שלנו: "אמרו: "ראו נא איזה אורך ואיזה עוקם לתפארת!" אמרו: בכלל לאיזה צורך צקו אותה? בזבוז עופרת" מאז ימי אלתרמן התחלפה העופרת בתקתוק המקלדת ותבנית הפ"א קיבלה צורה מעט שונה בכל אחד מן הגופנים בתוכנת הוורד. אביגיל ריינר, המלמדת תקשורת חזותית במכללת שנקר, מספרת שתלמידי שנה א' בטיפוגרפיה נדרשים להעתיק במשך שעות ארוכות גופנים ואותיות כהכנה לעיצובים. לדבריה, גם לפונטים במחשב שנולדו משעות של אימון בכתב יד, גזירה והדבקה, יש "זהות, היסטוריה ואופי", וזו לדבריה סוג של נחמה במעבר להטמעת ההקלדה במערכת החינוך. ריינר מדגישה שבכל בחירה של גופן יש מסר, וזה אינו רק עניין של אסתטיקה. היא ממליצה שתלמידים המתרגלים הקלדה יבחרו בפונט "אלף" במחשב, שיש בו ניגודיות מזמינה והוא מתכתב גם עם הכתב העברי העתיק. בהיותנו בעיצומו של המעבר מכתיבה ידנית להקלדה מלאה, ריינר מציעה לעודד אצל הילדים רגישות אסתטית לכתב היד: "כדי להגיע לציור מופשט, צריך לצייר באופן ריאליסטי", היא מדגימה. "לפני שעוברים להקלדה חשוב ללמוד לכתוב כתיבה תמה, לרכוש כלים אסתטיים ורגישות צורנית". לא נוכל לעצור את התהליכים שכבר קורים. "אני משלימה עם מה שלא אוכל לשנות", אומרת וינטראוב. "אני רק יכולה להצטער על כך שכתב היד נעלם והולך, ומאמינה שיהיו לזה השלכות אבולוציוניות  גם על תפקוד של כף היד בעתיד", היא מעריכה. מדו"ח של מרכז "יוזמה" ממאי האחרון, עולה שתלמידים בעלי קשיים דיסגרפיים נשלחים, לפעמים בקלות רבה מדי, לחיק הנוחות האוטומטית של מקלדת המחשב. תלמידי כיתה ב' כבר מגישים עבודות מוקלדות. המורים מכוונים לכך שהתלמידים ירכשו את מיומנות הקריאה, ולכן מגלים גמישות בכל הנוגע לכללים של כיוון ודרך הכתיבה. "בית הספר שמבין שהכיוון הוא דיגיטלי לא מתעכב על הוראת הכתיבה התמה", מסבירה שירה זיוון,עורכת הדו"ח. אף שההקלדה דורשת למידה הדרגתית ואימון, היא צורכת בסופו של דבר פחות משאבי זיכרון, קשב ומיומנות תנועה בהשוואה לכתיבה. לעתים היא יכולה להקל על תלמידים בעלי קשיים ספציפיים, אך היא אינה יכולה לשמש תחליף לכתיבה בכתב יד. המיומנויות הללו קשורות זו לזו: התפתחות הכישורים המוטוריים העדינים והגסים הכרוכים בהפקת הכתיבה, מחווטת את המוח הצעיר לקראת הלמידה ומספקת את הידע הקודם הנדרש להקלדה, נכתב בדו"ח. המסר שעולה מן הדו"ח הוא שיש ללמד הקלדה בצורה מסודרת, אחרת עלול לגדול כאן דור אנאלפבתי שישלם על כך מחיר. "יכול להיות שהדור הבא, המתקדם, שמעולם לא כתב בכתב יד יהיה במקום אחר, אבל כרגע שתי המיומנויות חשובות ואין לנו כרגע את הפריווילגיה לוותר על אחת מהן", מסכמת זיון.  עבודות מוקלדות כבר בכיתה ב' שיצרה את פונט "ערברית": "למדתי לירון לביא טורקנץ', שהדור של היום מאופיין בתנועות יד שטוחות: מחליקים על מסך למשל, ופחות לוחצים על עיפרון או עט, ואלה תנועות שחסרות. לכן יש משמעות לכתיבה תמה לא רק כאמנות או תרבות, אלא גם לחיבור בין המוח והיד לצד היצירתיות"