שיעור חופשי / טבת תשפ"א / ינואר 2021 / גליון 132

27 | שיעור חופשי ילון מביאה כדוגמה את כתב רש"י. "הרי אין צורך להתאמן על אותיות כתב רש"י וגם מי שלא למד לכתוב אותן יוכל להסתכל ולהבין את העיקרון", היא אומרת. "כך גם האותיות בכתב מחובר של לוגו 'קוקה קולה'; כל ילד יכול לקרוא את הגופנים הללו והוא לא צריך לדעת לכתוב בכתיבה מסולסלת". מי שכעת יטען ובצדק שכתב יד, כמו גם דפוס, הוא חלק מתרבות ואנחנו עלולים לאבד אותו במעבר או בהתמסרות לפונטים של המחשב, יכול להירגע: ילון לא רוצה לוותר על הדפוס לגמרי, אבל מבקשת ללמד אותו בשלבים מאוחרים הרבה יותר. בדומה צצו לאחרונה חוגים לילדים בארצות הברית שמבקשים ללמד את הדור הצעיר כתיבה בכתב יד מחובר, ולשמר את המיומנות שפסה מן העולם ומבית הספר בשנים האחרונות, אך היא חלק ממורשת הכתב הלטיני. בניגוד אליה, וינטראוב מצדדת בלימוד אותיות הדפוס. לטענתה, אם מקדימים את לימודי הכתיבה לגיל הגן, יש ללמד כתיבה נכונה כבר בהתחלה כדי שהילדים לא יאמצו תבניות מוטוריות שגויות. "אם רוצים שילדים יכתבו אותיות אז צריך שיכתבו נכון, ואם לא, אז ללמד דפוס כדי לבסס את הקריאה", היא אומרת ומוסיפה גם "שכל עוד 'רשימת הקניות' לבית הספר כוללת עט ומחברת צריך ללמד תלמידים לכתוב ולכתוב נכון. תפקיד בית הספר הוא להקנות יסודות לתלמידיו. ללמד אותיות דפוס, ואחר כך כתב לפי עקרונות הכתיבה התמה. בגילאים מאוחרים יותר יש לשלב גם לימודי הקלדה". ילדים מגיעים לבית הספר כשהם כבר משרבטים אותיות, אבל זה לאו דווקא יתרון, מאחר שיש ללמוד את כתיבת האותיות בצורה שיטתית, תוך הקפדה גם על אחיזת כלי הכתיבה וגם על ילון מתייחסת לשיטת לימוד כיוון הכתיבה. הכתיבה בעזרת חזרה על תבנית האות המנוקדת: "הנקודות מחייבות למאמץ ראייתי, ואילו אנחנו שואפים ללמד כתיבה דרך התנועה. כדי לכתוב בצורה יעילה צריך להגיע לאוטומטיזציה ולכתוב את האותיות בתנועות שהמוח מתווה בלי בקרה חזותית מעכבת". ילון מציינת שלימוד כתיבה מחייב התייחסות לתנועה ולכיוון. "ילדים צעירים שאינם בשלים עדיין מציירים עיגול מבסיסו", היא מדגימה. "כך למשל, האות ס' נכתבת על ידם בכיוון לא נכון שיסרבל בעתיד את הכתיבה האוטומטית, שהרי יש לכתוב ס' מראש המעגל". לכן, אפשר להתחיל בהקלדה. בפינלנד למשל, מספרת ילון, קיימת תוכנית שבה מתחילים לכתוב בכתב יד רק בכיתה ב'. "עד אז זה יכול להיות אפילו ג'יבריש, אבל הם עובדים בזוגות בדרך של למידת עמיתים, ומשתמשים בהקלדה לצרכי התקשורת". גם היא מציעה לנצל את הטכנולוגיה ולהכניס אותה לתוך הכיתות כבר בגילים הצעירים, באמצעות טאבלטים שיאפשרו לילדים לכתוב "עם האצבע" על גבי הלוח. "המגע החושי הזה עם האצבע הוא החלופה המודרנית לליקוק אותיות הדבש בחדר", היא אומרת בחיוך. בעזרת האפליקציה הילד מקבל את המשוב על התנועה הנכונה וחוויות למידה כאלה עדיפות על חזרה על האות ר' אינספור פעמים בסד השורות. כתיבה על חול, או ריצה על גבי מסלולי אותיות במרחב הפתוח, כמו גם המשחק הוותיק שבו כותבים או מציירים אותיות על הגב, הן דרכים להפנמת תנועה אוטומטית של כתיבה דרך מוטוריקה גסה. משחקים אלה ישרתו בעתיד את מיומנות הכתיבה העדינה. ילון מציעה "למידה משמחת"; למידה חווייתית שכוללת גם שימוש במשחקים וגם באמצעים טכנולוגיים (הקלדת מסרונים): "זו גם דרך לפתיחת ערוץ לתקשורת תוך כדי הטמעת עקרונות החיוניים לכתיבה: סדר האותיות, רווח בין מילים, כיוון הכתיבה מימין לשמאל. אלה ההיבטים המשותפים לכתיבה ולקריאה", מסבירה ילון ומוסיפה כי "כשהתלמידים יגיעו בכיתה ב' ללימוד הכתיבה הידנית לאחר שכל ההיבטים האלה הופנמו, הם יצטרכו ללמוד רק את ההיבטים המוטוריים. כך שלמעשה הלימוד יהיה הרבה יותר קל, מהיר ויעיל". בשנים האחרונות נוצרו גופנים שיש להם תו זיהוי שמשמר או מתכתב עם היסטוריית הכתב העברי כמו הפונט "אלף" ולצדם כתבי יד שמציגים רעיון ותפישת עולם כמו "הכתב הרב-מגדרי" שיצרה מיכל שמיר וה"ערברית" שיצרה לירון לביא טורקנץ'. "דווקא כיום יש מקום לכתבי יד חדשים ואקספרימנטליים שמכניסים אופי, תוכן ומשמעות. יש לגופנים האלה אפשרות לזרוח בתוך הנייטרליות של עולם הפונטים הקיים", אומרת לביא טורקנץ'. פונט ה"ערברית" שפיתחה מורכב מהכלאתן של שתי צורות הכתב, העברית והערבית. היא מוסיפה שבמחקר שעשתה עד להמצאת הכתב, היא התחקתה אחרי המדיטטיביות שיש בכתיבה התמה. "למדתי שהדור של היום מאופיין בתנועות יד שטוחות: מחליקים על מסך למשל, ופחות לוחצים על עיפרון או עט, ואלה תנועות שחסרות. לכן יש משמעות לכתיבה תמה לא רק כאמנות או תרבות, אלא גם לחיבור בין המוח והיד לצד היצירתיות". אם עולם העיצוב והתכנות הדיגיטלי השכיל לשמר משהו מן הכתב הידני, הרי שעל מערכת החינוך מוטלת המשימה לעשות זאת במכוון כדי לשמר את שפת הכתיבה. "אי אפשר להתעלם מן השינויים", אומרת וינטראוב, "העולם עובר להקלדה וכדי לא לחזור על הטעויות בלימוד הכתב, מערכת החינוך מוכרחה להטמיע בתוכה את לימוד ההקלדה שנה, 30- כבר בגיל צעיר". היא נזכרת איך לפני כ כשכתבה את עבודת הדוקטורט שלה על כתב היד, היו מי שצקצקו שזה האחרון עומד להיעלם מן העולם. "זה לא קרה. עדיין". מאחר שתלמידים נחשפים למחשב, למסך >>>> דפנה ילון, חוקרת: "הכתיבה הידנית מחדדת ומשפרת מנגנונים המשרתים גם פעילויות אחרות של האדם. רק מי שלמד לכתוב ידנית מצליח לקרוא טקסטים כתובים בכתב יד שכתבו אחרים. עולם שיוותר על הכתיבה הידנית יוותר בהכרח גם על נכסי התרבות שבכתבי היד, על דרך הביטוי האישית והייחודית ביותר"