שיעור חופשי / טבת תשפ"א / ינואר 2021 / גליון 132

15 | שיעור חופשי החברה מרוויחה מהם, כי אם התלמיד יצליח לממש עצמו הוא גם ירצה לתרום לחברה". מנסה ליצור 2030 "פרויקט עתיד מיומנויות פלטפורמה המאפשרת להתנהל נכון יותר בהווה וגם מכינה לעתיד", היא מוסיפה ומפרטת. "מלבד הממד הקוגניטיבי, המוכר והמסורתי, מדברים כיום גם על ממדים נוספים שצריכים להיות משולבים בלמידה, כמו הממד הרגשי והחברתי, ההיבט הבריאותי ועוד, מתוך הבנה שאנשים מתפקדים כמכלול. הכוונה היא שבית הספר יכין את הילדים מגיל צעיר לקיים אורח חיים בריא, ולהיות מודעים לתזונה נכונה, השמנה, התמכרות לסמים ואלכוהול ונושאים חשובים אחרים". תחת הכותרת "מצפן הלמידה", הפרויקט נועד להתוות לדרך ולשרטט קווים מנחים שלפיהם יכולה מערכת חינוך לפעול לקידום שלומות אישית וקולקטיבית. "זה לא מדריך הפעלה לבית ספר, אלא מסגרת קונספטואלית", מסבירה צבירן. עצם השימוש במילה מצפון רומז לכוונה הערכית שיש מאחורי הרעיון. "במערכת חינוך המשמשת פלטפורמה לתמיכה והתפתחות הפרט", אומרת צבירן, "נרצה לראות ילדים שיגדלו להיות אזרחים עם מצפון פנימי, החותרים לאחריות ולקיום הרמוני". לכן, בית הספר הוא חלק ממערכת (אקוסיסטם) רחבה יותר, כחלק מהחברה והקהילה בה הוא פועל. "כשתלמיד מקהילה ספציפית מזהה את החוויות והמציאות שלו בתכני הלימוד, הם יהיו רלוונטיים ואותנטיים יותר עבורו", מסבירה צבירן. בנוסף, החיים של התלמיד, בין אם בשעות הלימודים ובין אם במפגשי תנועת הנוער אחר הצהריים, נתפשים כרצף אחד של פעילות שכל הרכיבים בה יוצרים חוויה אחת קוהרנטית. החתירה לאותה שלומות מכתיבה אווירה לא הישגית בבית הספר. "מאמצי המורה לא מתמקדים בהישגי התלמיד אלא ברווחתו. משמעות הדבר שהאינטראקציה עם התלמיד חשובה יותר מציון ", מדגישה צבירן. בנוסף, התלמיד נתפש כסוכן 100 השינוי של עצמו, וכמי שמקבל אחריות על החיים שלו. התלמיד בחר להיות בבית הספר, הוא מחליט איך לתכנן את היום שלו, הוא אחראי גם על הלמידה שלו ולמעשה גם על חייו. באותה מידה שהוא חוקר איזה נושא מעניין אותו ולומד אותו – כדוגמת למידה ), הוא גם יידע בעתיד איך PBL( מבוססת פרויקטים לתכנן את חייו. חלק מהרעיונות החדשים מהדהדים מעט את רוח תנועת הניו אייג'. כך למשל, תהליך הלימוד נתפש כ"תהליך לשיפור עצמי ולכן כישלון הוא חלק מהתהליך". ואילו ההערכה המעצבת (שמחליפה את שיטת הציונים המספריים) היא "גורם שמשקף את התהליכים הלימודיים ולא גורם מסכן, מפחיד ומעכב, אלא תהליך שאמור לתמוך בנו". ולמרות זאת, אין ספק שזהו כיוון חדש, מרענן ובעיקר נחוץ. המקצועות השונים, בתפישה זו, נלמדים לא רק כדי להקנות ידע שבו ישתמשו התלמידים בשוק העבודה בעתיד, אלא גם כדי להעניק להם מיומנות רגשית-חברתית בהווה. "שיעור בהיסטוריה על מלחמת האזרחים יכול להיות מתורגם לאיך אני כפרט מתמודד עם קונפליקט או איך החברה או המדינה מתמודדות עם קונפליקט", אומרת צבירן. לכן, "כמורה אציע פעילות אקטיבית יותר סביב נושא של קונפליקטים, ואנסה לנהל דיון שיהיה רלוונטי יותר לתלמידים. אם פעם השיעור היה במטרה להעביר רכיב של ידע מהמורה לתלמיד, כיום מתקיים תהליך שבו התלמיד מבין את ההקשר הרחב יותר, נחשף לרעיונות גדולים יותר ובתוך כך יש לו אפשרות לפתח גם כשירויות. זו הבנה מעשית של הידע". הלמידה נעשית אף בגישה בינתחומית, מוסיפה צבירן. כך למשל, "התלמידים לומדים תופעה על כל צדדיה, על ההיבט ההיסטורי והגיאוגרפי שלה וההקשר שלה, או ההשלכות שלה על המציאות היומיומית". >>>> תמונה מתוך עמוד הפייסבוק של ליאת צבירן ליאת צבירן. ליאת צבירן, אנליסטית "לא מנתקים את ויועצת: בית הספר מהחיים, לא סוגרים את דלת הכיתה. כשאנחנו מסתכלים קדימה אנחנו בודקים אם מה שאנחנו מלמדים הוא רלוונטי. כלומר, אם ילד שנכנס לכיתה א' היום יקבל את הכלים הנדרשים לו ויתפתח בצורה שתאפשר לו למצות את עצמו במהלך החיים"