שיעור חופשי / טבת תשפ"א / ינואר 2021 / גליון 132

שיעור חופשי | 14 כ ולנו היינו רוצים לזכות מדי פעם ביכולת להציץ אל העתיד. הצצה שנה קדימה, 40 ואולי 30 ,20 , שכזו תוכל להוכיח לנו בחלק מהמקרים שהאמרה השחוקה "יהיה בסדר" אכן נכונה; במקרים אחרים, היא תעזור לנו להבין מה צריך לתקן ולהכין עכשיו, כדי להגיע לעתיד במצב טוב יותר. עם זאת, כדי לדעת או לפחות להעריך איך ייראה העתיד, בוודאי בתחום החינוך, אין צורך במכונת זמן - אלא בהליך חשיבה ותכנון מאורגן ומסודר. התכנון קדימה והגדרת יעדים הם חלק משיח העתיד המתקיים כל העת בחינוך. מתווי המדיניות מתכננים את תוכניות הלימוד על פי הערכה של עשר, שנים קדימה, שהרי מה 30- ו 20 שהילדים לומדים היום ישפיע על המחר שלהם. החשיבה הזו משתקפת בפרויקט "עתיד " של 2030 החינוך ומיומנויות . תוכנית זו של OECD- ה הארגון לשיתוף פעולה אזורי 2015- וכלכלי הושקה ב ומאז היא מבצעת מחקרים ומגדירה מיומנויות חדשות החשובות לעתיד הקרוב, והן שונות מאוד מאשר בעבר. לפני כשני עשורים, בציפייה למאה החדשה שבה המיקוד יהיה על טכנולוגיה וחדשנות, הוגדרו סט של ". מיומנויות 21- "מיומנויות המאה ה אלה נועדו להכשיר ילדים לאותה חשיבה ביקורתית ויצירתית ולשלל כישורים אחרים, כמו עבודה בשיתוף פעולה. התוכנית נראתה מרשימה, אך למעשה, שאבה השראה בעיקר מעולם ההייטק והטכנולוגיה. לעומת זאת, בתוכנית הוגדרו מיומנויות רגשיות OECD- החדשה של ה וחברתיות שאינן חותרות להישגיות אלא לרווחת התלמיד. חשיבות רבה לנושא OECD- ככלל, מייחס ה איכות החיים של הפרט, או בביטוי המדויק יותר שטבעה האקדמיה ללשון באחרונה - "שלומוּת". 11 "אינדקס השלומות" שהגדיר הארגון כולל פרמטרים שונים - דיור, הכנסה, מקום עבודה, קהילה, חינוך, איכות הסביבה, מעורבות חברתית, בריאות, שביעות רצון, ביטחון ואיזון בית-עבודה, והוא חוקר את המדדים הללו במדינות השונות. כשמדובר בתלמידים, הכוונה היא לרווחה כללית ולמדדים הרלוונטיים עבורם, כמו מוגנות, אורח חיים בריא ושביעות רצון. לדברי ליאת צבירן, אנליסטית, יועצת וחברה , "כשאנחנו 2030 בפורום הגלובלי של פרויקט עתיד מסתכלים קדימה, לעתיד, אנחנו שואלים את עצמנו ובודקים אם מה שאנחנו מלמדים הוא רלוונטי. כלומר, אם ילד שנכנס לכיתה א' היום יקבל את הכלים הנדרשים לו ויתפתח בצורה שתאפשר לו למצות את עצמו במהלך החיים ולנהל אורח חיים בריא, אם הוא מרגיש מוגן ועוד. ההסתכלות הזו היא מעבר ליעד הצר של השתלבות בשוק העבודה. כשמדברים על שלומות, בוחנים את כל ממדי החיים והרעיון הוא שבית ספר יאפשר לתלמיד לפתח מיומנויות בכל התחומים הרלוונטיים לחיים שלו, מעכשיו ועד בכלל". בחזון הזה, בית ספר אינו נתפש עוד כהכנה למסגרות המשך כמו צבא, השכלה גבוהה או לשוק העבודה, אלא כהתנסות הרלוונטית לחיים עצמם. "הרעיון הוא שלא מנתקים את בית הספר מהחיים, לא סוגרים את דלת הכיתה", אומרת צבירן. כיום, לדבריה, מלמדים בבית הספר את מקצועות הליבה ללא קשר לחיים עצמם; ואילו בחזון הפרויקט נועדה הלמידה "להעניק חוויה רחבה ואותנטית יותר. אם 'הצעת הערך' תהיה גבוהה יותר, בעיות של נשירה וחוסר מוטיבציה יהיו מהותיות פחות". לפני שהחלה לעסוק בחינוך, צבירן עבדה בחברת ייעוץ בתחום הפיננסי והעסקי. בשלוש השנים האחרונות, מאז עברה לעבודה בתחום החינוך (בנוסף היא עובדת גם OECD- ל באגף המו"פ של משרד החינוך), צבירן רותמת את המושגים של עולם הכלכלה לטובת החינוך. "אני חושבת על זה כמו בכלכלה", היא ממשיכה. "בהקשר מקרו ובהקשר מיקרו. במיקרו, אני מסתכלת על הבת הקטנה שלי ועל החוויה שלה בבית הספר ותוהה אם מה שקורה זה הדבר הנכון עבורה. בהקשר הרחב יותר, אני תוהה האם מערכת החינוך, שאמורה להיות שוויונית והוגנת, באמת מספקת הגנה ותמיכה לפרט, או שיש פה מקום לשינוי. בדבר מצפן למידה, OECD- הרעיונות של ה שמוודא שהחינוך שוויוני והוגן, נראים לי נכונים מאוד ברמה הבסיסית. "בית ספר הוא פלטפורמה שאמורה להיות מתאימה לכולם, בלי קשר למעמד סוציו-אקונומי", אומרת צבירן. "גם אם מגיע ילד מרקע קשה, שאין לו בבית תמיכה, בית הספר אמור לספק לו סביבה בטוחה ותומכת ואת היכולת לפתח כשירויות (שהן תמהיל של ידע, מיומנויות, ערכים וגישות, גם בתחום הרגשי והחברתי) ואת האפשרות שיראו אותו. המשאבים האדירים שהמדינה משקיעה בתחום החינוך ניתנים אמנם כשירות לפרט, אך בעצם מצפן הלמידה: מה שחשוב באמת www.oecd.org : מ קור