שיעור חופשי / טבת תשפ"א / ינואר 2021 / גליון 132

שיעור חופשי | 10 העבודה בקבוצות קטנות והתרגול לבד הוכיחו את עצמם בקורונה, אומרת מדינה. "פשוט המשכנו לעשות את מה שאנחנו עושים בכיתה". "יש מקום לכל המנהגים והדתות" המהפך לא קרה ביום אחד. תחילה היה שינוי באקלים הבית-ספרי. "הנוכחות שלי, הגישה האמפתית והשיח עם הילדים הורגשו מיד. מדהים לראות שכשתלמיד בא למקום שרואה אותו, למקום שנעים להיות בו, מפלס האלימות יורד". כשבית הספר עלה על גל של פעילות חיובית, התפתחה גם התרבות הבית-ספרית. "בית ספר הוא בית חינוך ומקום לקהילה. אנחנו משקיעים הרבה מאוד בחינוך ערכי", מעידה מדינה. "יש לנו שיחות אישיות עם התלמידים ופעילויות שונות שנועדו לפתח חשיבה ביקורתית". שתיים מתוכניות הדגל בתחום הערכי הן תוכנית שוויון בין המינים (מגדר) ותוכנית להעצמה אקטיביסטית. כך לדוגמה, בתוכנית המגדר התלמידים לומדים על מנהיגות נשים. בתוכנית למעורבות חברתית חילקו התלמידים לחבריהם סטיקרים עם הכתובת 'לא לאלימות' שיצרו; בל"ג בעומר הם יצאו בקמפיין נגד מדורות הפוגעות בסביבה. בין לבן הם כתבו מכתבי הזדהות לצעירה מקהילת הכושים העבריים שעברה ביזוי (שיימינג). בבית הספר פועלת בנוסף תזמורת כלי נשיפה וכל הילדים בכיתות ה'-ו' לומדים לנגן בכלי נגינה. אתם נותנים מקום לתרבות השונה של התלמידים? "התפישה היא פלורליזם. יש מקום לכל המנהגים והדתות. לא מזמן ילד מוסלמי הביא לבית הספר שטיח תפילה והראה אותו לילדים. אם ילד מסוגל לבוא ולספר על המנהגים בבית לחבריו, במדינה מקוטבת כמו שלנו, זה יוצא דופן. "בסוף השנה שעברה, במסיבות הסיום של שכבת ו' שהיו בלי ההורים (ההורים צפו בזום) התרגשתי כשהילדים שרו שיר בערבית ורקדו. כמובן שהכול באיזון ובמסגרת ברורה של בית ספר יהודי-ממלכתי. אנחנו שרים את 'התקווה', אבל אם ילד לא רוצה לשיר את התקווה, הוא לא ישיר. לצד חגי ישראל, ציינו את חג הסיגד האתיופי ובקרוב נציין את הנוביגוד כי זה חשוב לילדים שמגיעים ממשפחות רוסיות". ספרי לי על עצמך. באיזו משפחה גדלת? גדלתי והתחנכתי בדימונה במשפחה אוהבת וחמה, בית טוב, שלא היה חסר בו דבר. הורי חינכו אותי על ערכים של כבוד, אחריות וחריצות. הייתי תלמידה טובה ותמיד שאפתי להצליח ולהצטיין. זה לא בא לי בקלות ונדרשה ממני השקעה רבה בלימודים. הייתי תלמידה מאוד מעורבת חברתית. התנדבתי להנהגה הכיתתית והבית-ספרית. אבל מה, לאורך בגרותי בתיכון ועם היציאה לצבא, הבנתי שגדלתי בפריפריה וחששתי שאישאר מאחור. שאפתי ליותר. מיד אחרי שהשתחררתי עברתי לגור בבאר שבע והתחלתי ללמוד חינוך באוניברסיטת בן-גוריון. זאת היתה משאת נפשי". ידעת שאת רוצה להיות מורה מילדותך, או הוסללת למקצוע? "תמיד הייתי מורה בדמי ובנפשי. קסם לי התחום של החינוך ולכן המשכתי לתואר שני וללימודי מנהל ומדיניות ציבורית. לימים, כאשת חינוך יכולתי להסתכל אחורה בהשלמה עם העיר שבה גדלתי ולראות בה חממה תומכת". חשבת שיום אחד תהיי מנהלת? "משכורת של מנהלת היא לא מהגבוהות. אין הלימה בין ההשקעה לשכר בחינוך. אני פה מאידיאולוגיה. אני אוהבת מאוד את העבודה שלי וכשמורה באה לישיבת צוות שלי שמחה, אני מאמינה שיש לי גם השפעה על כך. חשוב לי שהמורים ירגישו שהם נהנים, שהם חווים הצלחות, וברגע שהם מעריכים את העשייה שלך, זה עושה טוב כפליים. יש הרבה דברים טובים בהוראה. עבור מי שרוצה לחוות תהליכים שגורמים לשינוי, זה המקום". "החינוך הוא פרופסיה של תקווה", מצטטת לסיום מדינה את ד"ר חפצי זוהר, סגנית ראש העיר. "זוהר היא אישיות, אשת חינוך אמיתית", היא מתלהבת. "ראש העיר רוביק דנילוביץ והיא מאוד נגישים לנו. אני מרגישה שיש לי עוגן בעיר. לא פשוט לעשות את הדברים שאנחנו עושים. העירייה מצד אחד והמפקחת שאני עובדת בצמוד אליה מצד אחר, עוזרים לי ביומיום. ואותי זה מרגש לדעת שאני לא לבד". בסוף הראיון אומרת מדינה שהיא לא רוצה להישמע כאילו יש לה את כל התשובות. "אנחנו עדיין בעשייה ובוודאי שלא הכול זורם. ההכרה בנו באות הנשיא לא גרמה לנו לנוח על זרי הדפנה. חינוך זה לא כוכב נולד ולא אינסטגרם. אבל אנחנו יודעים איפה כוכב הדרום שלנו ולאן אנחנו רוצים להוביל. אסור לבכות על מה שאין. יש לי הרבה 'אין', אבל זה מוביל אותי לבדיקה מה עוד אפשר לשפר. "כיום אנחנו עובדים על תוכנית שבה הילד יהיה האחראי על עצמו. אנחנו לא מוותרים על הילדים האלה. לא משנה אם זה הילד הכי חלש או הכי נבון. הוא חייב לחוות תחושה עצמית טובה וללמוד במקום שבו נעים לו ורואים אותו. אנחנו  הופכים עולמות כדי שזה יקרה". "הצלחה בתחום כלשהו מגבירה מוטיבציה ומרחיבה את מעגלי ההצלחה. את הגישה הזו החלתי על כל באי בית הספר. זה חייב אותי לספק את התנאים לכך שגם הצוות יחווה הצלחות באופן אישי. אם המורות יצליחו, הן יוכלו להנחיל את התפישה הזו לתלמידים ולהוריהם"