שיעור חופשי / תשרי תשפ"א / אוקטובר 2020 / גליון 131

שיעור חופשי | 50 לרוב מתייחסים גם לבעלי החיים המופיעים בתמונה, כמו כלב הציד שאינו מוכר לילדים בני זמננו, או תוהים לגבי הספר המופיע במרכז הציור. בשלב מסוים יכול המדריך להפנות את תשומת לב הילדים להקשר רחב יותר, למשל, לשאר התמונות המוצגות בגלריה. כשהילדים מתבוננים בהן, הם מגלים שכולן הן דיוקנאות של יחידים, וזוכים להסבר על אלו שיכלו להרשות לעצמם להזמין צייר שינציח את כל המשפחה. מכאן אפשר לפתח את הדיון אל הסלפי והתמונות המשפחתיות בנות ימינו הזמינות כהרף עין, או הסיבה להחלטתו של הרסטורטור לחשוף את צווארונו הלבן של ראש המשפחה שהיה מכוסה בצבע עת הגיעה התמונה למוזיאון. דוגמה מעניינת אחרת לפעילות היא סביב יצירתו העכשווית של האמן אבשלום, מעין גליל לבן מעץ וקרטון, המואר בחלקו הפנימי. לשאלה מה מסמלת היצירה הזו יש מטבע הדברים תשובות אפשריות רבות - ומאחר שבאמנות אנו עוסקים, אין כאן תשובה נכונה או שגויה. הכל תלוי במתבונן, והכוונה מושכלת שלו יכולה לעזור בפענוח היצירה. העבודה היא חלק מסדרה שיצר האמן, שביקש לבדוק מהם צרכיו הבסיסיים ובנה תא שינה מינימליסטי שבו ניתן רק לשכב. מהמידע הזה אפשר לפתח דיון על חפצים: כמה צעצועים וספרים יש לנו, כמה מהם באמת חשובים ועל מה אפשר לוותר. ימי הבידוד והסגר של הקורונה מטעינים את היצירה הזו בהקשר אקטואלי, וזו רק דוגמה אחת למורכבות שיכולה להיווצר במבט עכשווי על יצירת אמנות. לאחר הסיור ולאחר הפסקה בת חצי שעה, שמיטיבה עם כולם, מוזמנים הילדים להתנסות פעילה בסדנה, ובה הם יכולים לצייר, לפסל, לכתוב ולצבוע - והכל בנושא הפעילות שנבחרה. אמנם הם עדיין במוזיאון, אך הפעם במרחב מתירני יותר, שבו מותר לדבר, לצחוק, לגעת ולהחליף חוויות. לפעמים מושמעת מוזיקה או מתקיימת הקרנה על הקירות, ובמרחב הזה מסכמים את הפעילות בדרך של התנסות, המאפשרת לילדים לעבד מחשבות ורגשות שעלו בהם במהלך הסיור. דורון רבינא, האוצר הראשי של מוזיאון תל אביב, מדגיש את היותו של המוזיאון “מרחב חווייתי שבו חושבים לא פחות מאשר פועלים, ומתבוננים לא פחות מאשר מבטאים מחשבות בדיבור. זו הזדמנות לייצר חריגה ביום-יום של הלומד, המאפשרת לו חוויה אישית גם כשהוא בקבוצה, ומפגישה אותו עם דימויים לא דרך מסכים, אלא עם הדבר עצמו”. מאליו ברור שאם רוצים לעורר סקרנות ולשכלל את יכולת החשיבה וההתבוננות, אין די בביקור חד-פעמי במוזיאון. כמו כל שפה, גם לשפה החזותית יש כללים משלה ואותם יש ללמוד כדי לאפשר צפייה מושכלת ביצירה האמנותית. מאחר שמדובר במיומנות נרכשת, מומלץ לקיים רצף של ביקורים במוזיאון. לצד הפעילות הזו המכוונת לתלמידי היסודיים ומתוך החשיבות המיוחסת לחשיפת הילד לאמנות כבר בגיל הרך, מציע המוזיאון פעילות חדשה לגנים. הפעם המוזיאון בא לגן בדמות יצירה אחת בכל ביקור, ובסך הכל חמש יצירות. על כל אחת מהן, הגננת מקבלת חומר רקע והנחיות לפעולה מצוות האגף, ולאחר הפעילות, היא מדווחת למוזיאון על הפעילות ותגובת הילדים. מוזיאון חיפה. שיטת “שלושת הסבבים” במוזיאון חיפה לאמנות פועל אגף הנוער ב”מרכז האמנויות” הצמוד למוזיאון, ובו מוצגות תערוכות המכוונות לתלמידי הגנים ובתי הספר היסודיים. “אלו תערוכות אמנות לכל דבר, המיועדות לקהל רב-גילאי ונבנו במחשבה על תיווך האמנות לקהל צעיר - גם מבחינת התכנים וגם בעיצוב החלל”, מסבירה עדי שלח, העומדת בראש מחלקת החינוך. לדבריה, תכנון התערוכה כולל, בין היתר, מחשבה על המיקום שבו ישבו הילדים לשיחה עם המדריך, או היצירה שתהיה נקודת מוצא מוצלחת במיוחד לסיור כולו. גם כאן נערך הסיור בקבוצות קטנות יחסית, כאשר הכוונה היא להגיע לכל ילד ולא רק לאלה שמתבלטים באופן טבעי. לצורך כך פיתחה שלח את שיטת “שלושת הסבבים”. הסבב הראשון כולל את השאלה “מה אני רואה?”. כל ילד מתבקש לציין פרט אחד ביצירה שאף אחד לא אמר לפניו. מטבע הדברים, ככל שמתקדמת השיחה קשה יותר לאתר פרטים חדשים, והמשתתפים נדרשים להקשיב היטב לדברי חבריהם, ובמקביל לחדד את המבט לפרטים, לסגנון ועוד. בסבב השני מוזמן כל ילד לשאול שאלה שאף אחד מחבריו לא שאל. גם כאן נדרש קשב הדדי, והמדריך ממשיג את השאלה - מתי חפץ מסוים נוצר, איך יצרו אותו, איפה עוד ניתן למצוא אותו וכו’. גישה זו מעודדת שאלות, ומהווה חלק חשוב בפענוח היצירה. הסבב השלישי המסכם את הסיור עוסק במעין משוב, המאפשר לילדים לבטא את רגשותיהם ומחשבותיהם - איזו מבקרים במוזיאון תל אביב. .1 מבקרים במוזיאון לתרבות האסלאם. .2 מוזיאון חיפה, ציור מתוך "הגיבור שלי .3 ברקו" מאת נרי אלומה 1 3 צילום: מור ברנשטיין