שיעור חופשי / תשרי תשפ"א / אוקטובר 2020 / גליון 131

שיעור חופשי | 26 כ שהייתי אם צעירה ניצב ליד כל מכשיר אלקטרוני, מטלפון סלולרי ועד טלוויזיה, מעין תמרור וירטואלי שהבהב באדום, "זהירות, מסכים". מומחי חינוך וטיפול טענו שילדים המבלים זמן ניכר מהיום בבהייה במסך אלקטרוני כלשהו - טלוויזיה, מחשב או סמארטפון – עלולים לפתח קשיים חברתיים, דיכאון ואפילו תסמיני התמכרות. תופעה זו שיוחסה ל"דור המסכים", ילדי שגדלו בחברה רווייה בחידושים Y- וה X- דור ה אלקטרוניים, מסכי פלזמה וסמארטפונים, זוהתה לראשונה ביפן. אך בעקבות המלצת רופאי ילדים בארה"ב להגביל את זמן החשיפה למכשירים אלקטרוניים, במיוחד בגילאים הצעירים, יובאו האזהרות גם לכאן. ילדי גדלו בלי מסכים. הוצאתי את הטלוויזיה מהבית, דחיתי את רכישת המכשיר הסלולרי לגילאים מאוחרים יחסית והתנגדתי לקונסולות המשחקים למיניהן. את הסכנה האורבת לפתחם של ילדים המרותקים למסכים הדגישו גם הרצאות מומחים שנערכו בבתי הספר של ילדי בכותרת "סכנות ברשת", ומחקרים שיצאו חדשות לבקרים וקשרו בין משחקי מחשב לאלימות. כך קרה שבעולם של טרום נגיף הקורונה, הורים רבים ואני ביניהם היינו עסוקים בלנסות ולפקח על זמן המחשב של ילדינו, גם אם תוך הצלחה חלקית בלבד, ובתחושה מתסכלת שזהו קרב אבוד. אבל הזמנים השתנו. בצל הקורונה ובמסגרת המעבר ללמידה מרחוק, משרד החינוך מעודד חשיפה ממושכת למסך המחשב גם לתלמידי הכיתות הצעירות ביסודי, ואילו קולם של המומחים היוצאים נגד החשיפה למסכים נדם. האילוץ לעבור ללמידה מרחוק גם לא עורר עד כה את שיח הסכנות במחשב, אף שתלמידים סיפרו שהם גולשים באינטרנט, משחקים במשחקי מחשב או משתמשים בטלפון הסלולרי שלהם תוך כדי השיעורים בזום. מה גרם למהפך הזה? בעולם שעבר להתנהל בפלטפורמת הזום ברוב תחומי החיים - בעבודה, בצריכת תרבות, בתקשורת בינאישית ואפילו באימוני כושר – נראה שהמחשבים, הטאבלטים והסמארטפונים כבר לא נתפשים כמכשירים זדוניים, אלא ככלים לגיטימיים ללמידה. אותם מכשירים סלולריים שחלק מבתי הספר אסרו עליהם מלחמה והוציאו אותם אל מחוץ לכיתות, משמשים כיום כעמדה נוספת ללמידה מהבית, בבתים רבים שבהם אין מחשב לכל ילד. זהו שינוי תפישה משמעותי, והוא לא היחיד. מאז משבר הקורונה, השיח החינוכי משנה את פניו ואת המיקוד שלו במהירות שיא, תוך ניפוץ מיתוסים שהיו מושרשים עמוק. שרון גרינברג, ראש ערוץ המו"פ לטכנולוגיות ולחדשנות בחינוך במכון מופ"ת, נשמע צוהל כשהוא מגדיר זאת כמהפכה. "המציאות הנוכחית בלמידה מתאפיינת בשבירת פרדיגמות של זמן ומרחב", הוא אומר, ומסביר שבעיניו זוהי "הזדמנות פז לערער על הנחות יסוד ואמונות נושנות". השינוי מתחיל אולי מההגדרה של למידה מרחוק. "לפני הקורונה דיברנו על למידה הנעשית כשהמורה והתלמיד רחוקים זה מזה ונפרדים", מסביר עמי סלנט, חוקר ותיק של למידה מרחוק. "אלמנט נוסף היה שהזמן שבו המורה מלמד הוא לא בהכרח הזמן שבו לומד התלמיד. בזום, לעומת זאת, הזמן שבו המורה מלמד מסונכרן לזמן שבו לומד התלמיד". אופן הלמידה המסונכרן בזמני המורה והתלמיד נקרא 'למידה סינכרונית' בעוד שלימוד עצמי, בין השיעורים, מוגדר כלמידה א-סינכרונית. לדברי סלנט, "כיום המורים יודעים לעשות למידה סינכרונית, אך מתקשים בלמידה א-סינכרונית". הדיון בחדשנות בלמידה, העוסק בהרחבה בלמידה מרחוק, או בשמה הנוסף למידה מקוונת, היה מאז ומתמיד קשור בטבורו לשיח על העתיד. כלומר, הוא נתפש כמתייחס לעתיד, אולי אף צילום: תומר אפלבאום / הארץ עמי סלנט, חוקר למידה "ברוב המקרים, מרחוק: מנהלי בתי הספר לא מודעים לעומס העצום המוטל על המורים מאז התפרצות מגיפת הקורונה. זו אחת הסיבות לרצון של המורים לחזור לשגרה, אבל אין זה אומר שהם מתנגדים ללמידה מרחוק. מורות אמרו לי שישמחו לשלב למידה מרחוק בלמידה הרגילה יום או יומיים, אבל לא כל השבוע"