שיעור חופשי / סיון תשעט / יוני 2019 / גליון 128

ב מסגרת האירועים לציון פסטיבל "החג של החגים" שנחגג מדי שנה בחיפה, הוחלט על הקמת פרויקט חדש: "המרחב השלישי" השוכן בבית הגפן בעיר. בית הגפן הוא מרכז יהודי–ערבי הפועל כעמותה ללא מטרות רווח, שמטרתה ליצור מרחבים משותפים ושוויוניים, המכילים את מגוון הזהויות התרבותיות בחיפה בפרט ובישראל בכלל. החזון שעמד בבסיס הקמתו של החלל החדש והייחודי הזה מבוסס על האמונה כי מפגש והיכרות בינאישית עם תרבות אחרת – על הסיפורים, הנכסים התרבותיים והנכסים הרוחניים שלה - חשובים לשבירת המחיצות ולבניית אמון בין הקבוצות הלאומיות, הדתיות והאתניות השונות החיות בחיפה ובישראל. כל מי שחי כאן יודע שהוויית החיים המשותפים נתפשת לעיתים כמאיימת ומעוררת חרדה, פחד וניכור. כתוצאה מאלה הולך וגדל הנתק בין הקבוצות בחברה הישראלית, ואלה גוררים התפתחויות מדאיגות כמו שחיקה בערכים הדמוקרטיים, חיזוק פרדיגמה מונוליטית, ועלייה בגזענות מכל הסוגים. כך נולדות תחושות קשות של חוסר תקווה ועתיד מעורפל. מטבע הדברים, מציאות כזו איננה מאפשרת הקשבה ותקשורת הדדיות וכך הולך ומתרחב מעגל הניכור וההפרדה. במטרה לענות על הצורך הגובר בחינוך לסובלנות והקניית כישורים לחיים בחברה בין-תרבותית הוקם "המרחב השלישי", חלל לחינוך ואמנות ולעידוד השיח הפלורליסטי בחברה הישראלית, שבו מתאפשר מפגש בין שונים, ובו האחד יכול לראות ואף לקבל את האחר מבלי לוותר על זהותו הייחודית. בליבו של החלל הזה, שאותו אוצרות הדס זמר בן ארי ויעל מסר, ועל מ"ר, מוצבות עבודות אמנות 165 שטח של נבחרות במגוון אמצעי מדיה: וידאו, מיצבים אינטראקטיביים, ציור ועבודות חוץ, שבאמצעותן ניתן ליצור חוויות של דיון ולמידה המתרכזות בשאלות העומדות בפני מי שחיים בחברה מגוונת ובין-תרבותית, ובראשן שאלות של זהות והשתייכות. הפעילות במרחב השלישי, המתקיימת בסביבה מוקפדת, אסתטית וחינוכית, מותאמת לגיל המשתתפים ולסוג האוכלוסיות (תלמידים במגוון גילאים, מורים, סטודנטים, מחלקות חינוך של מוזיאונים, משתתפי משלחות "תגלית" ועוד); ומטרתה "לבדוק מחדש נרטיבים וסטריאוטיפים דומיננטיים בשיח הציבורי, ובעזרת למידה עצמית וחוויות רב-חושיות לייצר אפשרויות להכרת מגוון נקודות מבט, זהויות וסיפורים", מסבירה מסר. לדבריה, ההתנסויות במרחב השלישי בנויות סביב המושג בית על חלקיו המגוונים והמשמעויות השונות שלו. דרך מושג הבית והאופן שבו הוא נחקר ובא לביטוי בכל אחת מהתחנות/עבודות האמנות המוצגות בחלל, עובדים המנחים עם המשתתפים בקבוצות קטנות על חשיפה לריבוי נקודות המבט על המושג שלכל אחד ואחת מאיתנו יש לגביו מחשבות, השלכות ורגשות. "האמנות היא מפתח וכלי ליצירת נרטיבים חדשים - סיפורים נוספים על אלה המסופרים סביבנו או אלה שחשבנו שאנחנו מכירים, וכאלה שאולי חששנו גם להכיר". בין האמנים שעבודותיהם מוצגות בחלל החדש: קולקטיב האמנות ברוקן פינגרס (חיפה), האמן לוראן מרשל (פריז), האמנויות אמי ספרד (תל אביב), פטמה שנאן (תל אביב), המעצב רמי טריף ואחרים. בימים אלה פועל החלל החדש במתכונת הרצה והחל מספטמבר הקרוב יפעל בהיקף מלא. על פיתוח הקונספט שלו חתומים שרקי גולני ונוואל אבו-עיסא, שאליהם ניתן גם לפנות לקבלת פרטים על הפעילויות והתאמתן לצרכיה של כל קבוצה. sarkigolni@gmail.com Nawal@beit-hagefen.com יעל אפרתי // תרבות אתנחתא כלים לחיים בחברה בין-תרבותית "המרחב השלישי", שנפתח לאחרונה בחיפה, מתמקד באמנות כנקודת מוצא לחיים המשותפים של תרבויות שונות, בעיר ובעולם " לשמור מרחק: על אינטימיות בציור עכשיו". זוהי כותרת התערוכה המרתקת של ציור ישראלי עכשווי המוצגת במוזיאון פתח תקווה לאמנות, ומתמצתת פן אחד מרכזי של המעשה האמנותי בכלל ושל הציור בפרט. ליזה גרשוני, אוצרת התערוכה, מתארת אותו כמין ריקוד: הצייר הוא זה שמתבונן ראשון בציור החדש שלו. הוא נוגע בו במכחולו, ובתוך כך יוצר בו שינוי. בעקבות הנגיעה הזו הוא מתרחק מספר צעדים לאחור כדי להתבונן בו מחדש כמכלול, ואז הוא מתקרב שוב - וחוזר חלילה. "שינוי המרחק הפיזי מהציור משקף גם גם שינויי מרחק אחרים, סמויים יותר", כותבת גרשוני בדף ההסבר לתערוכה. "הצייר מתרחק מן הציור על ציר הזמן: הוא נפרד ממנו לזמן מה, רק כדי לשוב אליו עם 'עין טרייה' ולגלותו מחדש. הוא שוכח אותו ונזכר בו ובעיקר הוא מתרחק מהציור ברמה הפנימית, המנטלית והרגשית: לרגע הוא מתלכד עם הציור, וברגע הבא הוא מתבונן בו באופן ביקורתי כאילו מישהו אחר צייר אותו". הריקוד הפיזי הזה המתחולל בין הצייר לציורו הוא ניסיון מתמשך למצוא את המרחק "הנכון" - זה שאינו קרוב מדי ועלול לגרום לצייר לאבד את עצמו ולהישאב לתוך הציור, במערבולת של קרבת יתר. מהעבר השני, הצייר אמור להימנע ממרחק גדול מדי מהציור, העלול לגרום לניכור ונתק. "המרחק הנכון" אם כך, הוא המרחק של האמפתיה שאותו שואף הצייר להשיג. המרחק הזה במהותו אינו סטטי, אלא מצוי בתנועה מתמדת קדימה ואחורה, שמחייבת גם את הצייר לנוע איתה. גם אנחנו, הצופים - נסו להיזכר לרגע במעמד שבו אתם מביטים בציור בתערוכה - משחזרים את התנועה של הצייר, בכך שאנחנו מתקרבים אל הציור ומתרחקים ממנו. במשך המהלך הזה של ההתבוננות, כל אחד מאיתנו נמצא לבד מול הציור. "ההתבוננות באמת פירושה להיות לבד מול הציור. אחד על אחד. רק כשאנחנו מאפשרים לעצמנו את האינטימיות הזאת - וזה לא קל, ואף עשוי להיות מאיים או מרתיע - אנחנו עשויים 'לטבוע' בציור, כמו במבט של אהוב/ה", כותבת גרשוני, ומוסיפה כי למעשה הציור נדרשת אינטימיות בלתי מתפשרת, והיא בעצם הציר האמנים 17 הסמוי המשותף לעבודותיהם של השונים מאוד זה מזה שנבחרו לתערוכה. הם הציור מחזיר מבט התערוכה החדשה במוזיאון פתח תקווה לאמנות מחפשת את המרחק הנכון שבין היצירה ליוצר, ובינה לבין הקהל מציגים מבחר סגנונות - מריאליסטי ועד המופשט; נושאים מגוונים - דיוקנאות, נופים; וטכניקות שונות. האמנים הם מוכרים יותר ופחות, וכל אחד מהם מגלם בציורו "חוויה אינטימית, כמוסה, לעיתים ספציפית מאוד, ועם זאת תמיד חוויה בסיסית של היות-בעולם… כל אחד מהציורים מגלה לנו סוד שהצייר או הציירת אולי כלל אינם מודעים לו, ובמידה שהם אכן מודעים לו - לעולם לא יוכלו להגותו במילים. 'הנה כך' אומר לנו הציור; כך זה להיות אני בעולם, כך נראה העולם מבעד עיני 'שלי' כותבת גרשוני, ומסכמת: "יותר משהתערוכה מבקשת לפענח את המסתורין הזה, היא מבקשת לכבד אותו, לתת לו מקום. הצופה ניצב, מתבונן בציור והציור מתבונן בו בחזרה". האמנים המשתתפים התערוכה: אופיר בגון, אלכס ברויטמן, ארם גרשוני, בעז נוי, דוד ניפו, זהר פריימן, ידידיה הרשברג, יוסי מרק, יערה אורן, לילית שמבון, נורית דוד, עידו מרכוס, ערן רשף, פסח סלבוסקי, רוני טהרלב, רונית גולדשמידט, שרון אתגר. יעל אפרתי ה כיף מתחיל כבר בתמונת הפתיחה, כשלבמה עולים ארבעה: שלושה נגנים במקטורנים משובצים, שניים מהם אוחזים בגיטרות, השלישי בסקסופון ואילו הרביעי הוא בכלל דב גדול, המחזיק כוס תה ולוגם ממנה בהנאה גלויה. כוס התה הזאת, מתברר, היא חלק משמעותי מההנאה של הדוב - שפשוט אוהב להיות לבד. הוא בטוח שלבד זה הכי טוב - אפשר לחשוב בשקט, לעמוד על הראש במשך שעות, לאכול עוגה לבד וליהנות מכך שאף אחד לא אומר לך מתי ללכת לישון או להתרחץ. בעולמו נטול האיסורים והחובות, כל אורח או חבר הוא רק מקור לבלגן, רעש והפרת הסדר הטוב כל כך. לפיכך תלה הדב על דלת חדרו שלט חד-משמעי, "אין כניסה לאורחים"; אך בספוילר זריז נגלה לכם את מה שאתם כבר מנחשים. ההצגה המוסיקלית הזו, המבוססת על ספרה של בוני בקר בתרגומה של אורית ארב, הוצגה בבכורה בפסטיבל חיפה הבינלאומי האחרון להצגות ילדים, וזכתה בפרס על עיצוב התאורה ועל השילוב של מוסיקה חיה. ואם נחזור לעליה, כנגד כל הסיכויים, מפר עכבר קטן את האיסור של הדב. הוא אפור ויש לו עיניים מנצנצות, ורגע אחרי שהוא מגיח פנימה מגרש אותו בכעס הדב הרגזן. אלא שהעכברון הזה, נגלה מיד, הוא נחוש, אפילו עקשן. כשמסלקים אותו דרך הדלת הוא חוזר דרך המקרר, ואחר כך דרך החלון ואפילו דרך מגירת הלחם. בקיצור, אי אפשר להיפטר ממנו ומבקשתו הצנועה - לשתות עם הדב כוס תה עם שתי כפיות סוכר ועוגייה אחת. ממדיו הזעירים של העכבר, העומדים בניגוד בולט לדמותו של הדב הגדול, משקפים גם את אופיים השונה כל כך - העכבר טוב הלב, חדור התקווה ואוהב החברה, מול היצור הגדול, החזק והכעסן, שבטוח שכל ניסיון סופו להיכשל. בהמשך כמובן הכל מפשיר. לראשונה בחייו מגלה הדב כמה נעים לו כשמישהו מקשיב לדבריו, משבח את התה שרקח, מחמיא לו על ריקודו וצוחק מבדיחותיו. ודווקא כשהכל מתחיל להסתדר, נאלץ העכבר לעזוב. יש לו התחייבויות נוספות, והדב, שנשאר לבד עובר חוויות לא פשוטות - הוא שומע רעשים, רואה בחושך כל מיני דמויות ושומע קולות פרי קרקוריהם ורעשיהם של הנגנים. אלה מלווים את ההצגה בחן רב - בנגינה, שירה, תיפוף ותנועה, המקנים לכל ההתרחשות לא רק מוסיקה טובה בהופעת לייב אלא גם קצב שמניע לא אחת את הילדים להגיב ולמחוא כפיים. נחזור רגע לחברים ההם? הדב המסכן שלא מצליח להירדם מתגלה כפחדן לא קטן, ומי שנחלץ לעזרתו הוא העכבר האמיץ שסורק את החדר, מבטיח שאין שם כלום ומציע לדב לקרוא לו סיפור לפני השינה. כך מתהפכות להן היוצרות ומבטיחות למי שצריך או רוצה הזדמנות להזדהות עם המתרחש ולהתמלא בתקווה, גם כשהסיכויים לא נראים טובים כל כך. וישנה כמובן גם חגיגת יום ההולדת, הראשונה שנחגגת לדב שלנו, כאשר המתנה שהוא מקבל היא הזמנה לשעת סיפור שתיערך לכבודו. הוא מתלבט לרגע ומחליט לבוא, כדי לגלות שהסיפור הוא בעצם עליו. או אז מתנצל העכבר על שנכנס בלי רשות, הדב משיב ב"תודה שנכנסת", ואת הכל מסכמים המשתתפים בשירה וריקודים, תוך שהם מסבירים לקטנים וגם לגדולים שלא פשוט לפתוח דלת. ,4-8 ההצגה המוסיקלית מיועדת לבני דקות. הבמאים הם רותי תמיר 50- ואורכה כ וגבריאל הדר; על המוסיקה הופקדו יובל בילגוראי ואלעד טל; המשתתפים הם יובל בילגוראי, גבריאל הדר, אלעד טל, גיא רון ורותי תמיר; על התפאורה והתלבושות יסמין וולק, ועל התאורה דניה זמר. יעל אפרתי הזמנה לכוס תה ההצגה "אורח בא לדב" מפגישה אותנו עם יצור גדול ונחבא אל הכלים, שנהנה להתבודד - אך אל שגרת חייו האפורה פורץ עכבר קטן, שעוזר לו לשנות את חייו מתוך ההצגה "אורח בא לדב". שלום לבדידות צילום: יוסי צבקר 2016 , בועז נוי, סטודיו בכחול צילום : ורהפטיג ונציאן 33 שיעור חופשי > 2019 יוני 2019 יוני < שיעור חופשי 32