שיעור חופשי / סיון תשעט / יוני 2019 / גליון 128

איזו ילדה היית? "גדלתי בבית של מילים. אבא שלי, עוזי בנזימן, הוא עיתונאי. אמא שלי, חגית בנזימן, היא פסיכולוגית במקצועה, אבל מוכרת יותר כמשוררת שכותבת לילדים. משה אטר, סבי מצד אמי, היה בלשן ומתרגם. אחד הספרים שהכי אהבתי היה 'שפתנו במראות' - מילון בציורים, שכתב וערך דויד אטינגר, סבא של אמא שלי, במטרה ללמד עברית אנשים שהגיעו ממדינות שונות ודיברו שפות שונות, בשנים שלפני קום המדינה. כילדה הייתי מציירת וכותבת. הקמתי אצלנו בבית עיתון משפחתי, שבו הייתי העורכת, המעצבת והכתבת הראשית. בשלב מסוים – בערך בגיל ההתבגרות, עזבתי את הכתיבה ונשארתי עם הציור. בשנים האחרונות חזרתי לכתוב". מתי פרסמת לראשונה, ומה את זוכרת מהחוויה? "כילדה היית מנויה על עיתון הילדים 'הארץ שלנו'. אהבתי מאוד את העיתון. הייתי מחכה לו ורציתי שגם הציורים והשירים שלי יתפרסמו בו. שלחתי ושלחתי, שוב ושוב. דבר לא פורסם. אני זוכרת שהייתי מתוסכלת ומאוכזבת מאד. לא ידעתי מה לעשות כדי שהיצירות שלי יהיו ראויות לדפוס. באחת הפעמים החלטתי לנסות לכתוב משהו לאומי יותר ואישי פחות. כתבתי שיר על ירושלים ושלחתי. להפתעתי זה תפס והשיר פורסם. הייתי מאושרת! אותו שיר פתח את הדלת להרבה ציורים, שירים וסיפורים". אילו דמויות משמעותיות את זוכרת מתקופת הלימודים? "אני זוכרת שלוש מורות מיוחדות שאהבתי מאוד. הראשונה היא רבקה קרא, אמנית ירושלמית. כילדה וכנערה השתתפתי בחוג שרבקה העבירה. מדי שבוע היינו מתנסים בכל מיני חומרים, צבעים וטכניקות, בגישה חווייתית ולא דידקטית. זו היתה מסגרת חמה וכייפית, שאיפשרה המון חופש יצירתי. לאחר מכן עברתי ללמוד רישום אצל הציירת תמי בצלאלי. היא הייתה המורה הראשונה שלי לרישום, ובזכותה אני מרגישה עד היום ביטחון ביכולת שלי לצייר. תמי הדגישה את ההתבוננות ואת היכולת הפנימית והטבעית שלנו לרשום. הרבה אנשים חושבים שכדי לרשום או לצייר צריך כישרון מיוחד, אבל זה באמת לא כך – עם הדרכה נכונה, כל אחד יכול לעשות את זה. "המורה השלישית היא האמנית הנהדרת שירלי פקטור, שלימדה אותי בבצלאל. בשנה הראשונה בבצלאל למדתי רישום אצל פרידל שטרן, שהיתה מורה קפדנית ומצוינת – אבל לא לגמרי בשבילי. היא לימדה רישום שבנוי על יסודות אקדמיים ועל פרספקטיבה. אני לא ממש הבנתי את זה ובהדרגה איבדתי את הביטחון שהיה לי ברישום. כבר לא כל כך נהניתי לצייר, כי הבנתי שאני לא עובדת לפי החוקים. בתחילת שנה ב' הגיעה שירלי, שהתייחסה לציור ולרישום באופן הרבה יותר פתוח. היא קיבלה את דרך העבודה שלי והחזירה לי את האהבה לרישום ואת ההנאה מציור". על אילו נושאים את כותבת ומדוע? "שלושת הספרים שכתבתי, 'הכובע הגבוה של אלברט', 'אמיליה' ו'נוני ונוני- יותר', עוסקים בשינויים ובתהליכים רגשיים משמעותיים שעוברים על ילדות וילדים. אלה נושאים שהעסיקו אותי כילדה ומעסיקים אותי גם היום, כאמא. 'הכובע הגבוה של אלברט' נוגע ביחסים הקרובים שבין אמא וילד, בצורך בייחודיות ובציפיות ובמועקה שהם פועל יוצא של אותה ייחודיות. "'אמיליה' מספר על המעבר מן הבית לגן הילדים. זו סיטואציה מוכרת ויומיומית, אבל הספר מתייחס לחוויה הפנימית שעוברת ילדה לאחר שעזבה את הסביבה המשפחתית המוגנת וכשהיא מרגישה שהיא לבד, לפני הכניסה לגן. הוא מתאר את הפחדים והחששות שלה ואת היכולת שלה להתגבר ולגלות בעצמה כוח ועצמאות. הספר השלישי, 'נוני ונוני-יותר', עוסק בחברים טובים שהקשר ביניהם נפגע כתוצאה מקנאה ומתחרותיות. הספר מתאר את הריב הסבוך ביניהם ואת הדרך הארוכה שהם עוברים עד להשלמה". ספרי על ספרך האחרון. "נוני הוא ארנב שחי בבית קטן בקצה היער. הוא אוהב מאוד לקפוץ, וזוכה באליפות היער בקפיצות. עד שיום אחד, מהקצה האחר של היער, מופיע נוני-יותר. נוני מזמין את נוני-יותר לביתו. הם שותים שוקו ואוכלים עוגיות. כשהם ביחד, הכי כיף להם בעולם. אבל מיד לאחר מכן מתברר שנוני-יותר קופץ לא פחות טוב מנוני. מכאן מתפתח ריב שנוגע בתחושות מורכבות של ערך עצמי ומוביל לעקשנות גוברת והולכת. הספר מתאר את נקודות המבט המנוגדות של שני החברים ואת הקושי להתגבר על הכעס ולתקן טעויות. נוני ונוני-יותר משלימים זה עם זה בסוף הספר, אך ההשלמה אינה מובנת מאליה ומתרחשת רק לאחר זמן רב". ספרי על מפגשים שלך עם תלמידים. "ספרי השני, 'אמיליה', נבחר להשתתף אלף 100- בספריית הפיג'מה והוענק ליותר מ . בעקבות הספר ביקרתי 2014- ילדים בגנים ב בהתנדבות בגנים שבהם קראו את הספר. בחלק מהמפגשים הילדים הכינו ציורים ומפות של הדרך שהם עושים מהבית לגן. זה היה מקסים לראות את העבודות שלהם ולשמוע על הדרך של כל אחד. הייתה ילדה אחת שסיפרה לי שבכל יום, כשהיא מגיעה לגן, היא צועקת 'נכנסתי לבד!', כמו אמיליה. "לפני כחצי שנה הוזמנתי לברלין להעביר סדנאות לילדים, וגם שם נפגשתי עם ילדים שהכינו מפות וציורים בעקבות 'אמיליה'. חלק מהילדים בברלין היו פליטים ומהגרים, ואחד מהם צייר שני בתים. הוא סיפר שאחד הבתים הוא הבית שלו כיום, והבית השני הוא הבית הקודם שלו שנשרף". איזה מקום בבית את אוהבת במיוחד? "זה לא מקום ספציפי, אבל אני אוהבת מאוד את השכונה שאני גרה בה ואת הבית שלנו. אנחנו גרים בשכונה ירוקה בשם מעוז אביב. היא אמנם חלק מתל אביב, אבל דומה קצת לכפר - יש בה שקט, שכנים נחמדים ואווירה טובה. יש לנו ספרייה קהילתית שהקימו תושבי השכונה ואפשר להחליף בה ספרים באופן חופשי וגינה קהילתית שמגדלים בה ירקות ופרחים. יש הרבה עצים, שחפים שמקננים על הגגות והמון חתולים וכלבים. הכלב הכי חמוד הוא כמובן הכלב שלנו". אילו חפצים יקרים במיוחד לליבך? "יש לי טבעת נישואים מיוחדת שהכין עבורי צורף-אמן שהוא חבר של הורי. היא יקרה ללבי, אולי בעיקר כי הרבה פעמים אני חושבת שאיבדתי אותה. היא חלקה לגמרי, כבדה ורחבה מאוד – הרבה יותר מטבעות נישואים רגילות. אני עונדת אותה כמעט מדי יום אבל היא גדולה ואני בכלל לא אוהבת שיש עלי תכשיטים, לכן אני מסירה אותה ומשאירה אותה 'איפשהו'. יש ימים ארוכים שבהם אני מחפשת אותה, אבל עד היום תמיד מצאתי. "לטבעת הזו יש גם סיפור. לפני כמה שנים, כשהבן שלי היה קטן, היינו בים. נתתי לו יד בתוך המים. הוא שיחק עם הטבעת והיא החליקה מהאצבע שלי ונפלה. ניסינו ללא הצלחה למצוא אותה, וחשבתי שזה אבוד. לאחר שכבר יצאנו מהמים דורי, בן הזוג שלי, ניסה בכל זאת לחזור לים, לצלול ולחפש אותה. הוא מרכיב משקפיים ולכן הוא לא הצליח לראות מספיק ברור במים ללא המשקפיים. הוא הציע שאבקש מאחת המשפחות בחוף משקפת צלילה, ואז נכנסתי שוב לים עם המשקפת. הוא הנחה אותי איפה בתוך הים הטבעת אמורה להיות. בשלב הזה כבר השמש עמדה לשקוע וכל העניין נראה לי חסר סיכוי, אבל בדיוק במקום שהוא אמר, על קרקעית הים, מצאתי את הטבעת". חבילה עוברת סיפור מחורז ושובה לב על חבילת קש בליבה של שכונה עסוקה. לכל אחד מן העוברים והשבים ברחוב היא נראית אחרת: בשביל הנמלה היא הר, בשביל הסוס – עכבר. היא יכולה להיות מקום מצוין למחבואים או תפאורה לתמונת סלפי של מתבגרים. נקודות המבט השונות מתגלות עם כל דפדוף והאיורים הצבעוניים מנהלים סוג של ריקוד עדין עם הטקסט: לעיתים הם מגדילים את התמונה, לעיתים מסבירים ולפעמים מטרימים ושותלים רמזים להמשך. גננות ומורים ישמחו בוודאי גם לאחרית הדבר של המחברת, פסיכולוגית בהכשרתה. שירלי יובל-יאיר, איורים: אביאל בסיל. הוצאת + 3 כנרת, לבני נוני ונוני-יותר הסיפור בהשראת קמצא ובר קמצא הוא על שני חברים טובים שדרכיהם נפרדו בגלל קנאה וחוסר יכולת לסלוח. נוני הארנב, אלוף הקפיצות ביער, פוגש את נוני-יותר, שכשמו כן הוא - מצליח לקפוץ טוב ממנו. נוני מקנא בו ומאשים אותו ששיקר ורימה. כמו שני ילדים שרבים, הוא מטיח כועסים. 4 בו עלבונות בדיאלקט של בני בנזימן, שהיא מאיירת מוכשרת (ראו ראיון בעמוד שממול), מצליחה לתת לזה גם ביטוי גרפי: הטיפוגרפיה המשתנה מבטאת את רגשות הגיבורים. כמותם, גם הסיפור והדיאלוגים מובאים בשני צבעים: כחול ואדום. ניסיונות ההתפייסות, איך לא, נעשים דרך ציור - אבל לא צולחים בקלות. ואפילו כשבטעות נוני מקבל הזמנה ליום ההולדת של חברו נוני-יותר ומגיע עם מתנה, נוני-יותר מאשים אותו שהוא משקר ומסרב לסלוח. רק בחלוף הזמן, כשהשלג נמס, מתגלה המתנה שנוני השאיר לחברו והעמוד האחרון, ללא מילים, מוקדש לפיוס בין השניים. מבחינה גרפית מדובר בסיפור שהוא ממתק אמיתי: ברישומי העיפרון הדו-כרומטיים המוקפדים, בכפולה הנפתחת באמצע הספר ובגיבורים המאוירים שמתכתבים עם איוריה של תמרה ריקמן ב"מיץ פטל" - מגישה בנזימן יצירה אסתטית ומיוחדת. +4 נעמה בנזימן. הוצאת עם עובד, לבני כרמי הולכת לארץ הסיפורים ספר הילדים החמישי של רוזנטל כתוב בעברית עשירה שבולטת על רקע יצירות לילדים מהשנים האחרונות, הדבקות בשפה המדוברת. גם העלילה היא בעלת גוון תמים; מתרפקת על נוסטלגיה שבה הבדיון והדמיון שלטו במדף הזה וגיחות לארץ הסיפורים היו עניין שבשגרה. כרמי, גיבורת הסיפור, מצליחה למצוא את הדרך למקום שאותו אבא שלה חיפש בטעות במחשב... הקוראים זוכים למפגש עם המקום שבו מילים ורעיונות הופכים לסיפורים והשפה היא כלי ליצירה ולבריאת עולמות חדשים. רוביק רוזנטל, איורים: גל אשכנזי. הוצאת כתר, +5 לבני סבתא טורבו ואלפי התנינים הבכיינים סבתא טורבו היא גיבורת סדרת הספרים החדשה של איריס אליה כהן, זוכת פרס ראש הממשלה, שזהו ספרה הראשון לילדים. מבעד לעיניה של קרן נכדתה היא מתוארת כסבתא שמדברת בלי הפסקה, נוטה להגזים ומנהלת בית מלון בעל שני חדרים שבו האורחים נאלצים לנקות בעצמם ולשמוע אותה מנגנת כל הלילה. יום אחד מגיע לבית המלון של סבתא טורבו אורח מיוחד: תנין. לפני שהוא מצליח לעשות מהומה שלמה, סבתא טורבו משתלטת עליו ושולחת אותו אחר כבוד לחוות התנינים. הסיפור הבלתי אפשרי הזה מלא הומור ומשחקי לשון משעשעים. היפוך התפקידים בין הנכדה האחראית שלוקחת את תפקיד המספר לבין הסבתא קולח ומסקרן. נראה שהספר הזה הוא רק הקדמה לסיפור מורכב ונוגע ללב על ילדה שאיבדה את אמה ומשפחה שעוטפת אותה באהבה. האיורים של רמי טל מקימים לתחייה את הדמויות המקסימות שבראה הסופרת. איריס אליה כהן, איורים: רמי טל. הוצאת +6 ידיעות אחרונות, לבני ואני אומרת, לא! / סיפורה של רות ביידר גינסבורג השופטת האגדית שופטת בית המשפט העליון האמריקאית שזכתה לסרט דוקו מקסים היא גם כוכבת ספרותית בעברית. סיפורה, שנכלל בקובץ היפהפה “סיפורים לפני השינה לילדות מורדות”, זכה עתה גם לספר מרהיב בתרגום הנפלא של , כמו שמכנים RBG . שהם סמיט ואמנון כץ אותה האמריקאים, הצליחה באמצעות מילותיה ונאומיה להשפיע על תפישות עולם חשוכות ודעות קדומות ולקדם שוויון לנשים, ולכן אך טבעי שעיצוב הספר נותן כבוד למילים גם ! באמצעות הטיפוגרפיה. סיפור מעורר השראה דבי לוי, איורים: אליזבת’ באדלי. הוצאת כנרת +8 זמורה ביתן, לבני נסיכה בהסוואה , חובבת אגדות 14 לוטי פמפקין, יתומה בת מושבעת, מגשימה חלום ומקבלת מלגה לפנימיית רוזווד היוקרתית. למרבה ההפתעה שותפתה לחדר, אלי וולף, היא נסיכה אמיתית מממלכת מרדובה, השתיים קושרות קשרי חברות אמיצים ומחליטות להחליף זהויות כדי שאלי, המרדנית, תוכל לחיות חיים של מתבגרת “רגילה”. החלפת הזהויות אינה פשוטה כפי שחשבו ולוטי נקלעת לתסבוכת שממנה היא מצליחה לצאת בעזרת היכרות מצוינת עם סיפורי האגדה הישנים. מחברת הספר, קוני גלין, היא כוכבת יו טיוב נערצת על ידי בני נוער. את רובו של הספר היא כתבה בזמן ששכבה מרותקת למיטה עם רגל שבורה, אבל ככל הנראה, גם כך היא הצליחה לקלוע לטעם המתבגרים בעולם. קוני גלין, מאנגלית: ניצן לפידות. הוצאת מודן, +12 לבני אגדות אמיתיות - הפודקאסט בשקט בשקט, מתרחשת בעולם התקשורת הישראלי מהפכת הפודקאסט. מומלץ וכדאי לרתום את הפלטפורמה הזו להעשרת השיעורים בכיתה. כך למשל, "אגדות אמיתיות" הוא פודקאסט סיפורים מצוין על דמויות היסטוריות,.המצטרף לטרנד הספרותי הרווח של החייאת סיפורים על דמויות שהיו באמת. מייסד הפודקאסט "אגדות אמיתיות", תום בייקין אוחיון, הוא חובב היסטוריה מושבע שבמשך שנים העלה לבלוג שלו סיפורים נפלאים על דמויות היסטוריות יוצאות דופן: אלכסנדר דיומא, ז'אן דארק, צ'רצ'יל, שייקספיר, נפוליאון, מרקו פולו ואחרים. שמונה מתוך הסיפורים הוקלטו והועלו לפודקאסט שלו וכל אחד מהם מוקדש לדמות אחרת. ניתן למצוא אותם כאן: .https://shows.pippa.io/true_tales לאחרונה יצא גם ספר בשם "אגדות אמיתיות" בהוצאת "פנק" שייסד בייקין אגדות 31 אוחיון בעצמו. בספר תמצאו (כמספר הימים בחודש ינואר) והוא מבשר על הכרכים הבאים, שבהם סיפורים לכל יום בחודש. לינק לרכישת הספר: https://bit.ly/2u7sqhc לפודקאסטים נוספים ומומלצים לילדים: https://www.kan.org.il/page. aspx?landingpageid=1095 לינק לרכישת הספר:  https://bit.ly/2u7sqhc את הפודקאסט אפשר למצוא בכל אפליקציית פודקאסטים, בספוטיפיי וביוטיוב. לפודקאסטים נוספים ומומלצים לילדים: https://www.kan.org.il/page. aspx?landingpageid=1095 מורים כותבים "שרול" רומן מרתק שנע במקביל בצירי זמן שונים ובין מקומות שונים - קיבוץ, מושב דתי ועיירת עולים. שרול הוא איש אקדמיה בגמלאות, קיבוצניק לשעבר, שיום אחד מגיחה לחייו סטודנטית צעירה ויפה שמבקשת להכיר אותו. הקשר המיוחד הנרקם ביניהם, לצד סיפור חייו ואהבתו הגדולה למזי, מאירים במידה רבה את סיפורה של החברה הישראלית. דובי ברק עסק שנים רבות בחינוך בהוראה ובהנחיית מורים. דובי ברק, הוצאת אוריון פעם אחת לפני שנים רבות אגדות לילדים, להוריהם ולמי שאוהב לטייל בארץ מאה אגדות שחיברה הסופרת רותי יצחקי- ריכטר ובהן תשובות לשאלות כמו מי גילה את צמח המרפא הראשון, איך היה האירוס למלך הגלבוע ומדוע ורודים פרחי כליל החורש וצהובים פרחי החלמונית. יצחקי-ריכטר מרחיבה את מושג האגדה המקובל לסיפורים בני הזמן הזה. כאגרונומית במקצועה היא רותמת את הידע המקצועי שלה ואת יכולת הסיפור לקורפוס מרחיב דעת. כל אגדה מלווה בתמונות צבע מרהיבות שצולמו על ידי אריה ריכטר. הוצאת עברית /https://www.e-vrit.co.il // ספרים אתנחתא // סופר בנעלי בית אתנחתא גלית לוי ספרות ילדים // "הספרים שכתבתי עוסקים בשינויים ובתהליכים רגשיים משמעותיים שעוברים על ילדות וילדים. אלה נושאים שהעסיקו אותי כילדה ומעסיקים אותי גם היום, כאמא" "רציתי שגם הציורים והשירים שלי יתפרסמו בעיתון" כבתם של עיתונאי ומשוררת, כנראה שלנעמה בנזימן לא נותרה ברירה אלא לעסוק במילים גם בבגרותה. עם שלושה ספרים רווית שרף אהובים לילדים, היא ממשיכה במפעל המשפחתי חגית בנזימן. ״הקמתי בבית עיתון משפחתי, שבו הייתי העורכת, המעצבת והכותבת הראשית" צילום: מור ברנשטיין 31 שיעור חופשי > 2019 יוני 2019 יוני < שיעור חופשי 30