שיעור חופשי / סיון תשעט / יוני 2019 / גליון 128

"אנחנו מצפים מהילדים לקחת אחריות, וזה קורה" מורים ומורות, מנהלים ומנהלות ואפילו הורים מחפשים כל הזמן דרכים חדשות שני שטיין להגיע לליבם של הילדים - והתוצאות מעוררות השראה // משהו חדש וטוב יזמות נזיפה בנוסח "פה זה לא שוק!" לא תישמע כנראה בכיתות בבית הספר שמעון פרס בראש העין. כאן, לשוק יש מקום של כבוד. לפני כשנתיים הוקם בבית הספר מרחב צבעוני ומזמין של שוק, שכולל טריבונות, בית קפה, דוכנים, שולחנות וספסלים המאפשרים עבודה פרטנית, זוגית או קבוצתית. בתוך השוק הזה מתנהלים רבים מהשיעורים בבית הספר, בלמידה חוץ-כיתתית חוויתית. היוזמה נהגתה על ידי המורות יפעת פילו ומאיה אור, ונתמכה על ידי הקרן לעידוד יוזמות חינוכיות. מטרת היוזמה לחבר את תחומי הדעת השונים ולייצר דרך לימוד שתאפשר רב-תחומיות ושילוב מקצועות הלימוד השונים. "רצינו ליצור למידה שהיא חגיגה", אומרת פילו. "למידה שמתבססת על הנאה והנעה פנימית. שתינו אוהבות את הווי השוק, והגענו להבנה ששוק מזמן אפשרויות רבות. יש בשוק מסחר שמבוסס על מתמטיקה, שימוש בשפות שונות, מוצרים מגוונים שבאים מתרבויות שונות ועוד". "כיכר השוק יוצרת חוויה הוליסטית, שמציעה לתלמידים ערוצי חשיבה חדשים. היא מאפשרת ללמוד באופן מעשי, דרך החושים, כך שהמידע ייקלט ויישמר. כשקונים ומוכרים ניתן ללמוד על אחוזים. אפשר לראות כאן ילדים שהיו מתוסכלים בשיעורי חשבון, אבל כשהם יצאו לקניות בשוק כדי לאסוף מוצרים למתכון מסוים, המוטיבציה שלהם השתנתה". המורה לתנ"ך, למשל, בחרה לערוך בחירות למלך בכיכר השוק, ותוך כדי התהליך התלמידים למדו גם על תהליך של בחירות, עמידה מול קהל וכתיבה טיעונית. "כל המורים היו שותפים לתהליך", מספרת פילו. "התחלנו את התהליך בביקור בשוק. עברנו שם סדנת צילום שאיפשרה לכל אחד לבטא את דרך ההסתכלות שלו על השוק. נכנסנו למרחב ועשינו בו פעילויות, כדי לחוש אותו כתלמידים. גם את התלמידים הבאנו לדבר האמיתי, לפני שנה״. השיעורים שמועברים בכיכר השוק מועלים לתיקייה משותפת, וכך חברי הצוות יכולים לקבל רעיונות אחד מהשני. "הילדים של היום זקוקים ללמידה שונה מבעבר", אומרת מירי ניצני, מנהלת בית הספר. "השוק הוא לב בית הספר. הוא מאפשר למידה אחרת וכל יחידות הלימוד הותאמו לעבודה במרחב. כל מורה משתמש במרחב בדרך שמתאימה לו". בית חינוך ברוח שמעון פרס, ראש העין, בניהול מירי ניצני בית הספר: מרחב לימודי דמוי שוק, שמאפשר למידה חווייתית היוזמה: יפעת פילו, מורה לאמנות, ומאיה אור, מורה למתמטיקה היוזמות: יוצאים ללמוד בשוק לאחר שמור הלל, גננת גן חובה בנס ציונה, ליוותה כאמא אוטובוס של ילדים שנסעו לבת מצווה, היא חזרה הביתה המומה מהרעש. "פתאום נפל לי האסימון", היא אומרת, "והבנתי שזו החברה שלנו. ככה מתקשרים בארץ בכל מקום, בצרחות, ברעש". עם ההבנה הזאת נפלה גם ההחלטה לנסות לשנות, להשפיע על הדור הבא. "החלטתי שאני רוצה להחזיר את הכבוד לשיח", היא אומרת. "זה נשמע בומבסטי, אבל ילדים הם סוכני שינוי". הלל התחילה להפעיל את היוזמה בגן לפני שנה, והשנה, בזכות הקול הקורא ליזמות של מחוז מרכז במשרד החינוך, הצליחה לקדם את היוזמה. "לגננות יש המון אוטונומיה", היא אומרת, "ועם תמיכה אפשר לעוף לשמים". נושא הרעש מודגם בפני הילדים מזוויות שונות, הגן מצויד במדי רעש, והילדים מקבלים חיווי מיידי על רמת הקול. לאט לאט, בעבודה מובנית והדרגתית, הילדים לומדים לזהות מתי הרעש גובר ועליהם להנמיך את הקול. סביבה של גן אינה סביבה שקטה. איך את גורמת לילדים להבין את משמעות הרעש? "זו עבודה מובנית, מהיום הראשון ללימודים. אני מאמינה בגיל הזה. הילדים בגן שלי לומדים מהיום הראשון על אחריות אישית. אנחנו מעודדים את הילדים, מזמנים להם סיטואציות, מצפים מהם לקחת אחריות, וזה קורה. בתחילת השנה הילדים נכנסים לגן ריק למדי. אין כמעט משחקים, יש טושים, דבק ומספריים. מיד אנחנו אומרים להם שיכתבו מה חסר. חלק מהילדים כותבים לבד, חלק מהם נעזרים בנו. הפתקים נתלים על לוח מודעות וכך הילדים לומדים שהם אחראים לבקש את מה שחסר להם. הם מבינים שיש להם שליטה על הציוד בגן, על ההתנהלות שלהם בגן, וזה הבסיס לשליטה בקול שלהם ובכלל על ההתנהלות בעולם. זהו אקלים הלמידה". במשך כחודשיים צוות הגן עסוק בהעלאת המודעות לנושא הרעש. בכל פרק זמן מסוים מור עוצרת את הפעילות ואומרת משפט כגון "ילדים, אני יושבת ליד שגיא ולא מצליחה לשמוע אותו. להנמיך את הקול בבקשה". הם שומעים אמירות כאלה לאורך כל היום, ומתחילים להפנים את המנטרה. אחרי תקופת החגים מוכנס לגן מד דציבלים נייח בצורת פינגווין, שמראה באמצעות חיווי של אור את עוצמת הרעש. כשילד צועק, הלל לוקחת אותו למד הדציבלים. הוא יכול לראות את האור האדום במכשיר ומבין שכדי להפוך את האור לירוק עליו להפסיק לצעוק. בהמשך מגיע לגן מד דציבלים נייד מדויק יותר, ואז מתחילים לעסוק במשפט "דברי חכמים בנחת נשמעים". במשך השנה הילדים לומדים על מבנה האוזן, עורכים ניסויים ומתעדים אותם. "הגן שלנו הוא גן ירוק", אומרת הלל. "ואנחנו עוסקים בסוגים שונים של זיהום. זיהום של רעש הוא זיהום לכל דבר". זו השנה השנייה שמחוז מרכז מוביל "קול קורא" ליזמות לחדשנות במרכז. השנה הוגשו יוזמות של בתי ספר, וגם גנים 80 מעל הצטרפו למהלך לראשונה. את המהלך מוביל שלומי אירים, רפרנט יזמות לחדשנות במחוז מרכז ומפקח על החינוך הגופני. בחירת היוזמות התקיימה בוועדה שכללה נציגי ציבור, אקדמיה וחינוך. חסידה, נס ציונה הגן: פעילות להפחתת רמת הרעש בגן וחינוך למודעות לרעש היוזמה: מור הלל, גננת היוזמת: מדברים בשקט - ובכבוד כילדה צעירה, נעמה גילאור, מנהלת בית הספר "חיים חפר" בפתח תקווה, לא אהבה ללכת ללבית הספר. “הייתי ילדה יצירתית וסקרנית, אך גם שקטה ובודדה. שקופה. לא הרגשתי שמישהו בבית הספר באמת מכיר או מבין אותי”. מתוך הכאב שלה, יצרה גילאור את המיזם שהיא מובילה בבית הספר בשש השנים האחרונות מאז הוקם - פלטפורמה דיגיטלית לקידום פרסונליזציה בחינוך, שפותח במסגרת של משרד החינוך. Edstart תוכנית היזמות "הלמידה בבית הספר היא למידה פעילה ואותנטית”, מספרת גילאור. "לכל ילד וילדה בבית הספר תוכנית ללמידה אישית. הם מזהים את הכוחות שלהם על סרגלי הלמידה, מכירים ביכולות שלהם ולומדים אסטרטגיות כדי לשכלל אותן ולעבור לשלב הבא בהתפתחות. תוך כדי הלמידה הילדים מעריכים את עצמם ומעורבים בתהליך - כל ילד וילדה בקצב שלהם, ללא תחרות, שיפוט, השוואה או ביקורת. למידה לשם למידה. תעודות, ציונים ומבחנים - לא בבית ספרנו, מאחר שילד הוא לא מספר". "המטרה היא לאפשר לילדים לסמוך על עצמם, להיות בעלי מסוגלות אישית, להכיר את החוזקות שלהם ולדעת להשתמש בהן. אנחנו רוצים להביא את הילדים למצב של חקר מעמיק מתוך תשוקה לדעת, אז איך אפשר בסוף השנה למסגר תהליך כזה עם תעודה וציון? אני רוצה ליצור ילד בעל חוסן, ואני לא יכולה לעשות את זה אם כל היום אמדוד אותו ואפתח אצלו חרדות. במקום זה, כל ילד מקבל בתחילת השנה מתווה דרך אישי, תוכנית אישית. ארבע פעמים בשנה הילד והמורה מעריכים את הילד ביחד, כשהמטרה היא לא לתת ציון על מה שהיה או לשפוט, אלא לקבוע מה צריך לעשות בהמשך כדי להגיע ליעד שנקבע. המדידה של הילד נעשית בהתאם לעצמו לא ביחס לאחרים, והכל פתוח, ותלוי רק בו". איך ההורים מקבלים את העובדה שאין ציונים? "יש כאן שינוי תפישתי גדול וזה לא היה פשוט, כי אנחנו רגילים למדוד ולמספר, זה טבוע בנו. בכל שנה ערכנו כנס להורים, והסברנו את הרעיון שלפיו בחיים האמיתיים אין מבחנים אלא אתגרים. אתגרים צולחים בחשיבה, וחשיבה נכונה יכולה לבוא רק ממקום של מסוגלות, חוסן ותחושת ערך. לאט לאט נבנתה כאן קהילה שמקבלת את הגישה הזאת. יש הרבה הורים שמגיעים אלינו במיוחד בזכות השיטה הזאת, ויש לעומתם הורים שעדיין קשה להם. זה תהליך. מה שבטוח, הילדים מרוצים מאוד. יש כאן בית ספר אוהב ושמח, יש כאן קסם. מי לא היה רוצה ללמוד במקום כזה?". "חיים חפר", פתח תקווה בית הספר: מכוונים להצלחה - לקידום הפרסונליזציה בחינוך היוזמה: נעמה גילאור, מנהלת היוזמת: למידה אישית לכל ילד מתחילת השנה, שמע דן בן יהודה מבנו הצעיר, שעלה השנה לכיתה א’, שהוא מתאפק ולא הולך לשירותים בבית הספר כי “הם מגעילים”. “כחבר בהנהגת ההורים", מספר בן יהודה, “התחלתי לברר את המצב בקרב ההורים, והבנתי שזו בעיה רחבה. ילדים רבים מתלוננים שמלוכלך ומגעיל ונמנעים משימוש בשירותים". ההורים העלו את הבעיה מול צוות בית הספר, אך גם לאחר תגבור תכיפות ביצוע הניקיון המצב לא השתפר. “הגענו למסקנה שאם מנקים את המקום שלוש או ארבע פעמים ביום ועדיין מלוכלך, כנראה המשתמשים הם חלק מרכזי בבעיה", אומר בן יהודה. “אם כל אחד ישאיר את השירותים נקיים, הם יישארו נקיים. ברגע שיש ילד ראשון שמלכלך, הבא אחריו כבר לא שומר". בן יהודה, שעוסק בהדרכה, החליט ליצור לצורך העניין הדרכה מיוחדת לילדים. “הקמנו ועדת קקי", הוא צוחק, "ויצאנו לדרך”. "תפישת העולם שלי היא שכדי ללמוד טוב יותר חייבים לחזור לגעת בידיים, להתנסות. החלטתי שאני משאיר את הבושה מאחור, ונוגע, תרתי משמע, בכל ההיבטים של מה שקורה בשירותים. במסגרת ההדרכה אנחנו הולכים לשירותים בקבוצות. אני הולך עם קבוצת בנים ומורן לוין, אמא נוספת מבית הספר, הולכת עם קבוצת בנות. בשירותים אנחנו מדברים עם הילדים על כל הפרטים: האם אתם מרימים את המושב או לא? אם כן, מחזירים אותו למקום? איך נוגעים במושב? כשהיד עטופה בנייר? אז מה עושים עם הנייר הזה? איך יושבים על האסלה? מרפדים אותה? ומה עושים עם הנייר לאחר מכן? "אנחנו עורכים לילדים היכרות עם המברשת, שרובם לא נגעו בה מעולם, גם בבית, אומרים להם שהיא לא נושכת, ומסבירים להם שחלק מהאחריות של כל אחד היא להשאיר את המקום כפי שהוא קיבל אותו. אם אחרי השימוש נשארו סימנים, יש לנקות אותם באמצעות המברשת כדי שגם הבא בתור יקבל שירותים נקיים. אנחנו עוסקים גם בשטיפת הידיים, ומסבירים שאם כל ילד מטפטף כמה טיפות על הרצפה נוצרות שלוליות שמתערבבות בחול ותורמות ללכלוך, לכן חשוב לנער את הידיים בכיור”. "בשיחה המקדימה לסיור הזה, שנערכת בכיתה, הילדים מספרים על הזוועות שהם ראו בשירותים, ואנחנו מדברים איתם על הערכים הרלוונטיים. ערך החברות, האחריות. הרי אם ילד משאיר אחריו לכלוך או משחית, הוא פוגע גם בחברים שלו. כדי שהתהליך יהיה מהנה ומושך, ההדרכה מלווה על ידי ה – דמות מצחיקה שמגולמת על ידי ֶ ק ֶ ד"ר ק שחקן, לבושה חלוק של רופא, עם פומפה ביד. דמות משוגעת של מומחה מצחיק לניקיון”. שתי אמהות נוספות התגייסו לצוות: מורן לוין לוקחת את הבנות להדרכה בשירותים, ואסנת פרויד אחראית לגרפיקה שמלווה את הפרסומים בנושא - בין השאר, פוסטר גדול שנתלה בכל הכיתות מציג את האמנה להתנהלות נכונה בשירותים, שיוצאת מהערך "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך". איך ההורים קיבלו את הפעילות הזאת? "ההורים קיבלו הסברים מפני שגם להם יש רתיעה. לא מעט ילדים סיפרו שההורים אמרו להם לא לגעת בשום דבר בשירותים, אפילו לא להוריד מים. הסברנו להורים שאנחנו לא מבקשים מהילדים לעשות עבודות ניקיון, אלא רק לנקות אחרי עצמם. קיבלת נקי – תשאיר נקי. זה קמפיין שלם, והוא עובד. המצב השתפר לאין ערוך”. זהבית מגל, מנהלת בית הספר, רואה בפרויקט תהליך חינוכי משמעותי. “תוצאות הפרויקט נראות ומורגשות בבית הספר", היא אומרת. “זוהי דוגמה מופלאה למעורבות הורים מקצועית, שמסייעת לצוות החינוכי ותורמת רבות לקהילת בית הספר כולה". "לאה גולדברג”, כפר סבא בית הספר: שיפור ההיגיינה בשירותים בבית הספר היוזמה: דן בן יהודה, הורה בבית הספר היוזם: שומרים על שירותים נקיים צילום:"גורם אנושי" 27 שיעור חופשי > 2019 יוני 2019 יוני < שיעור חופשי 26