אתרוג | חשון תשעח | אוקטובר 2017 | גליון 78

החוקרים לגבי הממדים של ירושלים בימי בית ראשון. כיום מתגוררים ברובע תושבים. בין תושביו מעט 3,000- היהודי כ חילונים, קהילה דתית לאומית שהצטמצמה ואוכלוסייה חרדית שגדלה. אוסף ארכיאולוגי סמוך למעבר לרובע היהודי, 1969 בשנת החל אדלר לטפח את האוסף הארכיאולוגי הפרטי שלו. “זה התחיל כשקרוב משפחה מסר לידיי מטבעות שקנה מבדואים. ביררתי אצל מומחה בתחום מה שווי המטבעות הללו. הוא לקח אותי לסוחר מפורסם שהבהיר לי שמדובר במטבעות יקרים מאוד שלא התאימו לכיסי. החלטתי לאסוף נרות שמן שמחירם היה זול יחסית”. את הרכישות שלו ערך אדלר באמצעות סוחר עתיקות יהודי שנפטר. מאז הוא כמעט אינו קונה פריטים חדשים. “בהתחלה סמכתי על הסוחר שהיה נותן לי הסברים על הפריטים, אך עם הזמן התמחיתי בנושא. קראתי הרבה, הייתי בקשר עם אנשים ממוזיאון ישראל, ונהגתי ללכת לשמוע הרצאות של ארכיאולוגים”. מדי שבוע נהג להשקיע שעות אחדות באוסף שלו. הוא לא הצליח לסחוף את בני משפחתו באהבה לפריטים ארכיאולוגיים, למעט הבן נועם שכתב ספר על האוסף. בחוגי המקצוע הוערך אדלר כאספן רציני. אוסף מנורות השמן שלו הוצג במוזיאון ארצות המקרא ועד נובמבר 2004 בירושלים מדצמבר , ובתערוכה במוזיאון לאמנות התנ”ך 2005 .2006- ) שבניו יורק ב MOBIA ( ספלי אבן מבית המקדש? אוסף אדלר ממוין לפי תקופות ורוב פריטיו מסודרים במגירות בחדר בביתו. חלק מהפריטים מוצג בוויטרינות בסלון. באוסף מעל אלף פריטים ורובו מורכב ממנורות שמן למאור המופק מעצי זית בהם התברכה ארץ ישראל. “הנר האהוב עלי הוא נר שומרוני עם עיטור של עקידת יצחק מהמאה הרביעית לספירה. גם כלי האבן, וביניהם ספלי אבן עם ידיות מתקופת בית שני, חשובים לי בגלל הקשר לנושא עבודת הכוהנים בתקופת בית שני. חשוב לזכור שהכוהנים היו מתגוררים ברובע היהודי”. ייחודם של ספלי האבן הוא בכך שהם נחשבו טהורים מפני שבניגוד לחרס ולחומרים אחרים, האבן אינה מקבלת טומאה. כלי האבן של הכוהנים מוזכרים במשנה ובתלמוד. הכלים שנמצאו רובם היו שלמים כי השבורים נזרקו. לטענת אדלר, ספלים דומים יש בארץ רק במוזיאון ישראל וברשות העתיקות. המנורות הקדומות ביותר באוסף הן מתקופת הברונזה. מדובר במנורות חרס פשוטות שיוצרו באובניים. באוסף מנורות מהתקופה ההלניסטית שנעשו בתבניות עם עיטורים. מהתקופה הרומית יש מנורות הרודיאניות שנמצאו באזורי ארץ ישראל שהיו מאוכלסים על ידי יהודים, כמו ירושלים ויהודה. מנורות אלה יוצרו בדרך כלל ללא עיטורים. יש באוסף מנורה מהתקופה ההרודיאנית עם פיה ארוכה, כשמרכז המנורה מוגבה, כנראה כדי לאפשר את הארכת זמן הבעירה על ידי הוספת ביצה, טכניקה המוזכרת ב”במה מדליקין” במשנה במסכת שבת. עוד באוסף מנורה גדולה שעשו בה שימוש כדי להאיר מקום ציבורי גדול. מנורה דומה לה נמצאה במצדה. מימין: סטיב אדלר עם פריטים מהאוסף המסודרים במגרות בביתו ראשי פסלים קטנים מתקופת בית ראשון “התחלתי את האוסף הארכיאולוגי שלי כאשר קרוב משפחה מסר לידיי מטבעות שקנה מבדואים. ביררתי אצל מומחה בתחום מה שווי המטבעות, והוא לקח אותי לסוחר מפורסם שהבהיר לי שמדובר במטבעות יקרים מאוד שלא התאימו לכיסי. החלטתי לאסוף נרות שמן שמחירם היה זול יחסית” חשון תשע"ח 8