אתרוג | חשון תשעח | אוקטובר 2017 | גליון 78

”האמנים חייבים להיות יהודים” אלי ג’ימי, יליד תוניסיה מוותיקי המתפללים ב”אור התורה”, ליווה את כל שלבי ההקמה והקישוט: “ציון שאב את ההשראה לציורי הפסיפס ממקורות יהודיים, מפסיפסים שהתגלו בבתי כנסת בארץ ומציורים בספרי היסטוריה. גדלתי שני רחובות מבית הכנסת ונהגתי לבוא לכאן. לא פעם אנשים היו שואלים אותנו ‘למה אין בבית הכנסת סורגים?’ וציון נהג לענות ‘כדי לפרק את העבודות שיש פה צריך מסור חשמלי, ואם הגנבים יעשו זאת כל השכונה תתעורר מהרעש ומסכן יהיה מי שהעז לגנוב’”. ג’ימי מספר שהרעיון לקשט את בית הכנסת בעבודות פסיפס עלה לראשונה כשציון ראה את הפסיפס של בית הכנסת העתיק שהתגלה בבית אלפא. “הוא אמר שבכל בתי הכנסת העתיקים שמוצאים בארץ יש פסיפסים, אז גם אצלנו יהיה”. ג’ימי מדגיש שאבני הפסיפס שבבית הכנסת נאספו בארץ וצבעיהן הם מקוריים. הוא גאה בפסיפסים המתארים את מרד המכבים ואת מטבעות ארץ ישראל, וכן בפסיפס שמתאר את מקורות השם עכו. לפי המסורת התלמודית, בעכו נעצר המבול שנאמר יף”. (איוב לח יא). ִ ס ֹ לֹא ת ְ בוֹא, ו ָ ה ת ֹּ ד-פ ַ “ע ה ֹּ ד-פ ַ אומר רבי אחא בשם ר’ חנינה כי ע הוא עד-כה, היינו: עכו”. הוא מעיד שמלכתחילה עמד ציון על כך שכול האמנים שישתתפו בעיטור בית הכנסת חייבים להיות יהודים. “פעם אמר לי שהוא חושב שבתי המקדש חרבו בגלל שבבנייתם שותפו לא יהודים”. רוב האמנים שאיתר ציון היו בשעתו אמנים לא מוכרים. את עבודות הברזל בכניסה לבית הכנסת ביצע אבי אדרי מסגר מעכו שגילה את כישרונותיו האמנותיים בעבודות שביצע עבור בית הכנסת. את עבודת הצורפות של שבעת ארונות הקודש עשה רפאל עשוש, צורף אמן לא מוכר מהדרום. ג’ימי: “דלתות הארונות נעשו מכסף טהור. האמן פיסל נושאים היסטוריים, כולל נושאים מהשואה וחקק באחד מהם את מבנה בית הכנסת אלגריבה שבג’רבה. את ספר התורה העתיק שהכנסנו לארון השביעי קיבלנו ממשפחה ג’רבאית, והשילוב של ספר התורה העתיק בהיכלות הכסף המודרניים משקף לדעתי את השילוב ■ בין עבר והווה בארץ ישראל”. הפרוכות שמעל ארונות הקודש מפת העולם בכניסה לבית הכנסת חשון תשע"ח 53