אתרוג | חשון תשעח | אוקטובר 2017 | גליון 78

בר יוחאי במירון. שם הכיר את הכליזמר הוותיק אברהם סגל, והרגיש שנפתחו לפניו אופקים מוזיקליים חדשים. “מהפעם הראשונה שהשתתפתי בהילולה נתפסתי למוזיקה שנוגנה שם, שכללה את מיטב המסורת של הכליזמרים בארץ ישראל. לאחר סיום הלימודים בכפר הרוא”ה (בישיבה למדו אז רק שנתיים) חזר לתל אביב להשלים בגרויות. והתחיל לנגן בתזמורת כלי הנשיפה של אגודת הספורט אליצור. מוסא: “היה בתזמורת קלרינט במצב גרוע שאף אחד לא נגע בו ואילו אני חשקתי בו. קניתי ספר לימוד לנגינה בקלרינט ולימדתי את עצמי לנגן. התחלתי אז לנגן בחתונות, עברו שנים ואני עדין מנגן בחתונות”. שני ילדי אומנה בעלי תסמונת דאון משה שירת בצבא בגולני. הכינוי מוסא דבק בו בזמן שירותו הצבאי, וכפי שהסתבר בגימטריה קלרינט. = בדיעבד מוסא ברלין בתום השירות למד באוניברסיטת בר אילן מתמטיקה ופיזיקה. בזמן הלימודים הקים להקת כליזמרים עם חבר, אברהם קוצינסקי, שניגן באקורדיון. “התחלנו להופיע בחתונות. בהתחלה בהתנדבות אצל חברים ולאט לאט זה תפס. היינו אז חידוש. ניגנו גם חומר ישראלי וגם חסידי. באותה תקופה החל הרב שלמה קרליבך את דרכו ואנחנו דחפנו את מנגינותיו לעולם החתונות וכמובן גם חומר מירוני וירושלמי. היינו הראשונים שניגנו את המוזיקה הזו. באותה תקופה התזמורות לחתונות היו חילוניות והיו אמונות על חומר מוזיקלי כללי כגון מוזיקה ממחזות זמר, אופרטות, ריקודים סלונים וקצת הורה וריקודי עם ישראליים. “לציבור החרדי הייתה תזמורת אחת, תזמורתו של ברוך שוורץ שניגנה בחצרות החסידים. וכמובן הייתה גם התזמורת המירונית שניגנה אצל החרדים. המוזיקה שאנחנו הבאנו הייתה שונה. אני וחברי הופענו יחד במשך ארבע שנים, עד שאירע אסון וחברי טבע בים. מאז המשכתי לנגן עם כל מיני נגנים. השנים חלפו ותופעת הכליזמר פרצה קדימה. אני המשכתי ללכת להילולה במירון מדי שנה, ועד היום אני מנגן שם, אלא שהיום אני לא לבד. באים איתי הרבה נגנים נוספים”. נשא מוסא לאישה את דינה 33 בהיותו בן שנה ויש 46 מטירת צבי. הם התחתנו לפני מהם ביולוגיים ושניים 6 . ילדים 8 להם ילדי אומנה. בת ובן שהפרש הגיל ביניהם הוא שנה, שהגיעו למשפחת ברלין כשהיו תינוקות. מוסא נזכר: “הבת שלנו עבדה אז בשירות הלאומי עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים. יום אחד היא באה הביתה ואמרה: ‘יש לנו בית מספיק גדול אולי אנחנו יכולים לעזור לילדים האלה?’ דינה אשתי היא אשת חסד והסכימה מיד. מאז הם אצלנו. הם חלק מהמשפחה שלנו. לאחרונה חגגנו לבן”. 21 משפחת ברלין חוותה מעברים במשך השנים. מפתח תקווה עברה לאלקנה ומשם לאלון שבות. “הסיבה העיקרית הייתה הצורך למצוא מסגרות עוטפות לילדי האומנה שלנו, שניהם בעלי תסמונת דאון. רק במקום מגורינו הנוכחי באלון שבות מצאנו מערכת עוטפת ומקדמת לילדים שלנו”, מסביר מוסא. איש מחשבים ביום וכליזמר בערבים שנים רבות עבד מוסא במקביל בשני תחומים. ביום היה איש מחשבים ברפאל, בבר אילן ובתעשייה האווירית ובערבים עסק בנגינה. “מבחינתי כל צד השלים את השני. עם השנים השתכללתי עד שנעשיתי כליזמר. ההורים שלי כעסו. זה אכל אותם כי התדמית של נגני הכליזמרים הייתה שלילית. הם נחשבו לאנשים שלא מהישוב, שלא חיים בצורה נורמאלית. מעין צוענים, נוודים. הפריע להם שהבן שלהם הפך לכליזמר. מה הם יאמרו לחברים שלהם? איך יסבירו שהבן שלהם, האקדמאי, הוא בסך הכול כליזמר. לאט לאט כשהילדים של החברים התחתנו והתחילו לחפש להקות לחתונות והזמינו אותי, ההורים החלו לשמוע מלים טובות עליי והתחילו לקבל את היותי כליזמר”. השואה גדעה את מסורת הכליזמרים הכליזמרים היא מסורת עתיקה. מוסא מצא שיש תיעוד ממוסמך על כליזמרים יהודים , עם זאת הוא מאמין שמדובר 16- מהמאה ה במסורת מוסיקלית ששורשיה בבית המקדש “בניגונים שנוגנו על ידי כליזמרים יהודים יש נימה מלנכולית, בכיינית, שאין בניגונים דומים שנוגנו על ידי צוענים. אני תמיד מצליח להבחין ביניהם, והמסקנה שלי היא שיש שורשים עתיקים למוסיקת הכליזמרים היהודים”. מוסא מדגיש שמחקר מסורת הכליזמרים מעלה שמסורת זו, שהשתמרה במזרח משה ברלין: “בפעם הראשונה שהשתתפתי בהילולה נתפסתי למוזיקה. לאחר סיום הלימודים בכפר הרוא”ה חזרתי לתל אביב להשלים בגרויות והתחלתי לנגן בתזמורת כלי הנשיפה של אגודת הספורט אליצור. היה שם קלרינט במצב גרוע שאף אחד לא נגע בו ואילו אני חשקתי בו. קניתי ספר לימוד לנגינה בקלרינט, לימדתי את עצמי לנגן והתחלתי לנגן בחתונות” משה ברלין מנגן בכינור בילדותו חשון תשע"ח 36