אתרוג | חשון תשעח | אוקטובר 2017 | גליון 78

חול ערביים בשירת קודש. רבני ברלין שנחרדו מתופעת ההתבוללות, התירו שירה מעורבת של גברים ונשים כדי להציל את הקהילה. כלומר ההלכה היהודית התמודדה באומץ עם ההבנה עד כמה הפיוט הוא חשוב כדי לשמור את הגחלת ולחבר את הציבור לשורשים”. אלקיים מדגישה כי עולם הפיוט מבטא את מורכבות המסורות המוזיקליות שהובאו לארץ מכל קצות תבל. “המוזיקה הזו הרבה יותר עשירה ומרתקת מהרבה דברים שמושמעים ברדיו. היא מאפשרת לפתוח את הראש ואת האוזן המוזיקלית לעולמות יותר מורכבים של מוזיקה. אני מאמינה שבעוד כמה שנים המרוקאית והלאדינו והאמהרית, כולן יופיעו מחדש בתוך השירה הישראלית והשפה העברית יחד עם המנגינות המקוריות של הקהילות היהודיות, יהיו חלק בלתי נפרד מתרבות ישראלית-יהודית גדולה ועשירה”. לדעתה של אלקיים התעוררות הפיוט איננה רק התעוררות לקשר אל בית אבא במובן הסקטוריאלי העדתי הצר, אלא התעוררותה של הזהות היהודית: “הדור של סבא וסבתא הולך ונעלם והצער הזה מעורר רבים מאוד לשוב אל העולם המוזיקלי והתרבותי שלהם. להימלט מהגבולות הצרים של כור ההיתוך שנכפה עליהם ועלינו. אבל זה בעיקר מחבר אותנו לזהות היהודית שלנו, שגם נגדה מתנהלת עד היום מלחמה סמויה”. אלקיים סבורה כי לבחור בפיוט משמעו לבחור להיות יהודי וליהנות ממה שיש ליהדות להציע לנו, גם אם ארבע זמרות כנגד ארבע אימהות בפסטיבל הופיעה אלקיים במופע פיוט נשי-מזרחי של ארבע זמרות, מור קרבסי, מורין נהדר, ענבל ג’משיד ונטע אלקיים - כנגד ארבע אמהות- מופע שכלל מוזיקה מרוקאית, פרסית, לאדינו ויצירה ישראלית בת זמננו. אלקיים מבהירה: “יש הרבה רבנים שמתירים שירת קודש של נשים, למשל הרב משאש ממרוקו שפסק כי אין בכך כל בעיה. הרי התנ”ך מספר על שירת הנשים כשירת קודש מיוחדת. משמח אותי מאוד שבפסטיבל מצאו מקום לשירה זו, זו בשורה גדולה בעיניי”. הפייטן חיים לוק חשון תשע"ח 33