אתרוג | חשון תשעח | אוקטובר 2017 | גליון 78

– ישנן דירות שניתן לגור בהם. "הגענו לשם עם בני הקהילה ומצאנו אזור נטוש ובזוז. הבניינים היו מרוסקים מהפצצות, אבל הקהילה לא אמרה נואש. מיד התחילו לסדר ולנקות, וכל משפחה מצאה לעצמה כוך, חדרון, חנות נטושה וכדומה, ולאט לאט הפכה אותו לבית". שמיכות נפרשו כתחליף לגג, מים הובאו ממוסך מרוחק ושירותים אולתרו בחוץ, בין ההריסות. בקומת הקרקע של בנין המשרדים ההרוס "בית טאנוס" נחנך בית כנסת, המועלמים (המורים) ארגנו תלמוד תורה ומאן דהו אפילו פתח מכולת. כך נולדה שכונה בתוך ההריסות. משפחת מזרחי עצמה מצאה מערה קטנה כמקום מגורים, אותה חלקה עם אלמנה ובנה. "היו במערה שלושה כוכים, מים הבאנו מהקונסוליה הצרפתית בדליים, עששיות שימשו לנו לתאורה, ובמקום חלונות היה במערה צוהר שאפשר לפתוח אותו במשיכת חבל. אבא, למרות שהיה מועלם – שוחט, מוהל, קורא בתורה – הלך לעבוד בסולל בונה בתל אביב, ולשם כך קם בארבע בבוקר מדי יום וחזר בערב לאשתו וילדיו, עד שלבסוף מצא עבודה כחצרן בבית ספר בירושלים. ועם זאת כולנו חיינו באושר גדול". מזרחי מתאר בצבע ובחיוניות את החיים בשכונה, אשר עבורו מסמלים עד היום שורשיות, מידות טובות, אהבת ארץ ישראל ויראת שמים שאין דומה להן: "למרות העוני, אף אחד לא בכה ולא התלונן, אבא היה מאושר בחלקו שיש לו קורת גג, היינו הולכים בשמחה לבית הכנסת שבו שמרנו על כל המנהגים: נשיקת היד לאבא, חליצת הנעליים ועוד. שמרנו על הקהילה, על הניגונים; חתונות ובר מצוות עשו בשכונה, וכולם חיו ביחד". לאט לאט השכונה התמסדה: עיריית ירושלים בנתה שירותים ציבוריים לתושבים, הילדים למדו במוסדות חינוך שונים בעיר, ומשם לצבא ולמרחבי תעסוקה חדשים ובני הקהילה החלו יוצאים משכונת ממילא לדירות חדשות שקנו בעיר. את השכונה עצמה חיברו לבסוף לחשמל ומים זורמים, והעירייה אפילו החלה לאסוף את האשפה. "למרות כל העניות והדלות, השכונה הקימה אנשי מופת ופאר", אומר מזרחי, "בדרך כלל צומחים משכונות כאלה עבריינים אבל אנחנו גידלנו חברי כנסת וקציני משטרה וצבא, אנשי עסקים וספורטאים: מלמיליאן, יוסי מזרחי, התגורר בשכונת ממילא אחרי המלחמה (צילום: ריקי רחמן) מבט מהמערה שהייתה ביתו של יוסי מזרחי אל מגדל דוד (צילום: ריקי רחמן) יוסי מזרחי: "למרות העוני, אף אחד לא בכה ולא התלונן, אבא היה מאושר בחלקו שיש לו קורת גג, היינו הולכים בשמחה לבית הכנסת שבו שמרנו על כל המנהגים: נשיקת היד לאבא, חליצת הנעליים ועוד. שמרנו על הקהילה, על הניגונים; חתונות ובר מצוות עשו בשכונה, וכולם חיו ביחד" חשון תשע"ח 28