אתרוג | חשון תשעח | אוקטובר 2017 | גליון 78

תלמידי החינוך הממלכתי בשכונה. לאחר הפעילות שנעשתה יחד לקראת בת המצווה, אמרה אחת המשתתפות: “עכשיו אני מבינה מה ההבדל בין בתמיצווש לבין בת מצווה”. להצמיח בית ספר דמות מפתח בשילוב ילדי הגרעין התורני ב”עוזיאל” הוא הרב אביהוא פישפדר, היום ראש ישיבת ההסדר “אורות אשקלון”’, ואז אברך כולל צעיר ששב משליחות בארה”ב, והדריך יחד עם רעייתו יונית בבית הילד באשקלון. בני הזוג חיפשו מקום לבתם הבכורה, ראשית, שעלתה לכיתה א’. הרב פישפדר מספר: “היה כאן בית ספר תורני ‘אסף מימון’ שהיה מפוצץ בתלמידים. אנחנו רצינו לעשות למען הכלל, להצמיח בית ספר מתוך משהו קיים. עשינו סיבוב בכמה בתי ספר, כשהגענו ל’עוזיאל’ נדלקו לנו כל האורות. התחלנו לשכנע הורים לרשום את ילדיהם לכיתה א’, עשינו ערבי הסברה וכנסים, והצלחנו להגיע לפתיחת שנת התשס”ו עם שישה בנים ושש בנות תורניים, ומספר דומה של ילדים מן השכונה בה נמצא בית הספר”. הרב פישפדר מספר שבתהליך השכנוע סייעו ההטבות שניתנו ב”עוזיאל”, כמו הזנה, מנהלת מצוינת, המחויבת לתהליך, וכמובן העירייה ומשרד החינוך ששיתפו פעולה. כיתות א’ פוצלו מגדרית, וכיוון שמבחינה מספרית לא ניתן היה לאשר מחנך נוסף, המחנכת רבקה יפרח חינכה את שתי הכיתות, כיתת הבנים וכיתת הבנות, והוכנס “מלמד”, תפקיד שהוטמע ב”עוזיאל” ורבים הלכו בעקבותיו, עד שהפך נפוץ. הרב מדגיש שבני הגרעין התורני אשר שלחו את ילדיהם ללמוד בבית הספר “עוזיאל”, התעקשו שהמנהלת תקפיד על אינטגרציה בין ילדי השכונה לילדי הגרעין התורני, לצד רמה תורנית גבוהה. היינו כיתה מחוברת לאה גבצו, בוגרת “עוזיאל”, שהתחילה אולפנה, מתארת ְ השנה ללמוד בכיתה ז’ בּ את בית ספר כשוויוני ולא תחרותי. “היינו כיתה של תלמידות שמחוברות זו לזו, כל אחת נתנה מה שהיא יכלה, לא הייתה תחרות, נתנו ביטוי לכל ילדה”. לאה מספרת שרק לקראת סוף היסודי התחילה להבחין בפערים בין הבנות. אחת האימהות הוותיקות ב”עוזיאל” המבקשת להישאר בעילום שם, מתארת את המהפך. “כשהגיע הגרעין התורני לבית הספר, לא רצינו שהם ייכנסו אלינו. פחדנו שתבוא אוכלוסייה ברמה גבוהה שתאיים עלינו. פחדנו שאנחנו לא נהיה נחשבים, וחשבנו שזה יוריד אותנו ויפריע לילדים שלנו לגדול. אני התנגדתי ועשיתי בלגן, גם כשעשו הפרדה בין הבנים לבנות בכיתות א’ עם כניסת הגרעין התורני. הרי בית הספר כל הזמן היה מעורבב, פחדתי מההפרדה”. עם הזמן, כך מספרת האם, היא נוכחה לדעת שההפרדה, ההתחזקות התורנית שהביאה לכך שהילדים מכירים שירים דתיים, האווירה התורנית שהם מביאים הביתה, ההלכות והמושגים, וכן השינויים באוכלוסיית התלמידים, הביאו איתם רק ברכה. “היום אני מרגישה שבית הספר הוא הבית שלי ואני יכולה לפנות אליו עם כל ■ בעיה.” לאה גבצו, בוגרת עוזיאל, כיום תלמידת אולפנה חברות בהפסקה חשון תשע"ח 19