אתרוג | תמוז תשעז | יולי 2017 | גליון 77

להבחין אם פשקוויל נוצר בירושלים או בבני ברק. אי אפשר לטעות”. גם רחובות ירושלים ובני ברק שונים זה מזה. “בירושלים גברים הולכים ברחובות ומסתירים עיניהם מנשים שעוברות. עיקר ההתגודדויות הן של נערים, זה מאפיין את ירושלים. בבני ברק לא הולכים ברחובות אלא יושבים על הגדרות”. לדברי הילה, המבקרים הדתיים והחרדים שבאים למקלט לאמנות מזהים בקלות את הקודים התרבותיים שבציוריה. “זו הפעם הראשונה שאני מציגה בגלריה דתית ואני מרגישה בבית”, מבהירה הילה ומדגישה שלפי תפישת עולמה ציירים ואמנים דתיים צריכים ליצור מתוך עולמם ולפי אמונתם ולא לפי אופנות אמנותיות. משפחה דתית בבוגרשוב הילה מתגוררת עם בעלה נחשון, איש מחשבים, ושני ילדיה הקטנים ברחוב בוגרשוב בתל אביב, ליד דיזנגוף סנטר, בבית ששייך למשפחה. “הסבים שלי חיו בתל אביב. הורי חיו בתל אביב. אני נולדתי וגדלתי בבני ברק, אבל תל אביב בשבילי היא עולם שלם של זיכרונות ילדות מבית סבתא וסבא. הם הגיעו לארץ עוד לפני עליית הנאצים והביאו איתם חלק מהרכוש שהיה להם. לאבי ולדודי יש עד היום חנות דגים מלוחים בשוק הכרמל”. הוריה של הילה הם אנשי חינוך. אביה מורה לחינוך גופני ואמה קצינת ביקור סדיר בשכונת התקווה. שניהם באים ממשפחות דתיות. אמה למדה בתיכון אליאנס בתל אביב, התגייסה לצבא, שירתה כמ”כית לבנות, ואחרי הצבא למדה היסטוריה באוניברסיטת בר אילן. אביה למד בבית הספר ״ביל”ו״ בתל אביב, היה לבני ברק הזמנה לתערוכה הנוכחית של הילה. בציור שעל גבי ההזמנה, גברים הולכים ברחובות ירושלים ומסתירים פניהם מנשים עוברות תמוז תשע"ז 45