אתרוג | תמוז תשעז | יולי 2017 | גליון 77

ופסטיבל, שביחד זה חגיגה של צבעים וקולות”. בתערוכה “דצטיבל הצבעים” שהתקיימה תמונות פסיפס 23 בתיאטרון ירושלים הוצגו בגדלים שונים. הבחירה שלו בתיאטרון כמקום תצוגה עוררה תמיהה. “כאדם חירש, מה יש לי לחפש במקום שבו מתקיימים קונצרטים והצגות, ומקרינים סרטים בשפות זרות? מה אני מחפש שם? כשקיבלו את ההצעה שלי להציג את התערוכה שם, הם לא ידעו שאני לא שומע. רק בפגישה עם האוצרת שהתקיימה פנים אל פנים היא גילתה שאיני שומע ואז פתאום התמונות קיבלו משמעות חדשה”. בעקבות התערוכה בתיאטרון ירושלים הוזמן אריאל ליצור קיר פסיפס ענק בטיילת שנה למדינת ישראל. 60 בגני תקווה לציון הפרויקט נקרא “התקווה היהודית” ויש בו מוטיבים וסמלים יהודיים. לא סוג ב’ בבית הכנסת תערוכה נוספת שהציג ב”היכל שלמה” שינתה את יחסו אל הדת. “במשך שנים כשהייתי מגיע לבית הכנסת הרגשתי סוג ב’. כשהיו פחות מעשרה מתפללים, הייתי מתחמק כדי שלא יבקשו ממני להשתתף במניין. מעולם לא עליתי לתורה ולא הייתי חזן. אני לא שומע את התפילה בבית הכנסת, לא מתחבר. החזן עטוף בטלית, מתפלל, פניו לארון וגבו אל הציבור. איני יכול לראות את פניו, איני שומע, איני יכול שנה למדינת ישראל 60 קיר פסיפס בטיילת בגני תקווה לציון אריאל הירשפלד עומד על מיצב הפסיפס שיצר במצפה שמיר (צילום: צבי בודנהיימר) “הבנתי שאני לא שומע ולכן אני צריך הרבה צבעים. כשהבנתי את זה, אחזה בי התרגשות שלא פסקה עד היום. והחלטתי שאעשה תערוכה שתיקרא ‘דצטיבל הצבעים’, שילוב של המילים דציבל, מונח מעולם הצלילים ופסטיבל, שביחד זו חגיגה של צבעים וקולות” תמוז תשע"ז 42