אתרוג | תמוז תשעז | יולי 2017 | גליון 77

הראשונה. “היה חשוב לי להיות שם. לתרום את חלקי, גם אם לא כלוחם אז כתומך. זה היה רגע חשוב ומשמעותי בשירות שלי”. ענבר התנדבה אף היא לשרת בצבא. לקראת סוף השירות חזרה בתשובה, ועם השחרור השניים התחתנו. אריאל למד במשך ארבע שנים אדריכלות ועיצוב פנים במכללת כינרת. רק לאחר שסיים את לימודיו הבין שאינו רוצה לעסוק באדריכלות. באותה עת כבר היה אב לשתי בנות וחיפש תעסוקה ופרנסה. אביו, שהיה בעברו נגר ומתקין מסגרות, הציע לו לעשות שימוש בציוד ששמר מאותה תקופה. אריאל פתח עסק למסגור תמונות, אבל כמעט לא הייתה לו עבודה. המפגש עם עולם הפסיפס המפגש הראשון שלו עם אמנות הפסיפס התרחש בגן החיות התנ”כי. הוא ראה שם פסלי פסיפס של אמנית בשם ניקי והתלהב. “אלה היו הפסלים הכי יפים וצבעוניים שראיתי מעולם. רצתי לאחד הפסלים, ליטפתי אותו ואפילו ניסיתי לטעום אותו. אמרתי לענבר שזה מה שאני רוצה לעשות”. ההזדמנות הגיעה כשארגז הכלים שלו נפל וכל תכולתו התנפצה. אריאל אסף את השברים, הלך לסטודיו, וללא שום ניסיון וידע יצר משברי הכלים את הפסיפס הראשון. תחילה כאשר לקוח היה מגיע לסטודיו, הוא היה מזיז את הפסיפס ומפנה מקום למסגרות. יום אחד השאיר את הפסיפס במקום. הלקוח התבונן בפסיפס ואמר “כמה רעש!”. אריאל חשב שאחד המכשירים החשמליים בסטודיו מרעיש. אבל הלקוח הצביע על הפסיפס ואמר לו ‘”זה רועש!”. אריאל חשב שזו ביקורת שלילית, לקח מגבת וכיסה את הפסיפס. כשהלקוח התחיל ללכת הוא רץ אחריו ושאל “למה זה רועש?” התשובה “רועש זה הרבה צבעים”, הממה אותו. “הבנתי שאני לא שומע ולכן אני צריך הרבה צבעים. כשהבנתי את זה, אחזה בי התרגשות שלא פסקה עד היום. החלטתי שאעשה תערוכה שתיקרא ‘דצטיבל הצבעים’, שילוב של המילים דציבל מונח מעולם הצלילים קירות פסיפס בביתו של הירשפלד בחיספין (צילום: דרור ארצי) “ההזדמנות הגיעה כשארגז הכלים נפל וכל תכולתו התנפצה. אספתי את השברים, הלכתי לסטודיו, וללא שום ניסיון וידע יצרתי משברי הכלים את הפסיפס הראשון. תחילה כשלקוח היה מגיע לסטודיו, הייתי מזיז את הפסיפס ומפנה מקום למסגרות. יום אחד השארתי אותו במקום, לקוח התבונן בפסיפס ואמר ‘כמה רעש!’. לשאלתי למה התכוון השיב ‘רועש זה הרבה צבעים’ והמם אותי” תמוז תשע"ז 41