אתרוג | תמוז תשעז | יולי 2017 | גליון 77

אריאל הירשפלד, אמן פסיפס תושב חיספין, סיים לאחרונה את הקמתו של מיצב פסיפס במצפה שמיר בקצרין, שהוזמן לשם הנצחת ראש הממשלה לשעבר, יצחק שמיר. אריאל חירש מלידה שהשלים לימודי אדריכלות, החליט לעסוק באמנות הפסיפס אחרי שראה עבודות פסיפס בגן החיות התנ”כי בירושלים. היום עבודותיו מוצגות בכל הארץ כתבה: נעה ליאור צילומים: באדיבות אריאל הירשפלד א , נולד בשכונת 41 ריאל הירשפלד, בן בית וגן בירושלים למשפחה ששלושה מבין חמשת ילדיה נולדו כבדי שמיעה. מצבו היה קשה מזה של אחיו. כדי לגדל את ילדיהם בסביבה בטוחה ושקטה החליטו הוריו לעבור לגור ביישוב חיספין שברמת הגולן, משפחות בלבד. 20- שבאותה עת מנה כ אריאל נשלח ללמוד בבית ספר דתי רגיל, אך התקשה להבין את הנאמר בשיעורים. “בבית לימדה אותי אמי לקרוא שפתיים. בבית הספר כדי לשמוע מה המורה אומרת הייתי צריך לראות את הפנים ואת השפתיים שלה, אבל המורות היו רגילות להסתובב בכיתה, כך שלא יכולתי לקרוא את מה שהן אמרו”. כדי להדביק את הפער בינו לבין השומעים נאלץ להקדיש שעות רבות להכנת שיעורי הבית. המורים קיצצו את זקניהם למענו בתיכון החל אריאל ללמוד בפנימייה של ישיבת אור עציון. הוא התגעגע הביתה, אבל כדי לשוחח עם הוריו נאלץ להיעזר בתיווך של אדם שומע, היה זה לרוב אחד הר”מים בישיבה. “עמדתי עם כל החברים שלי בתור לטלפון הציבורי, הם דיברו עם אימא שלהם ובכו באוזניה. גם אני רציתי לבכות לאימא שלי ולספר לה על הקשיים, אבל לא יכולתי לעשות זאת באמצעות המתווך, התביישתי, גם לא יכולתי לשמוע את מילות החיזוק והניחומים שלה. זו הייתה הפעם הראשונה שנשברתי”. בהמשך עלו קשיים מסוג אחר: “הלימודים היו קשים. כמויות החומר היו עצומות והמאמץ עצום. רוב המורים היו בעלי זקנים ושפמים ואני התקשיתי להבין את דבריהם”. כשחש שההתמודדות קשה מנשוא, פנה למנהל הישיבה ואמר לו שהחליט לעזוב. המנהל הקשיב ואמר לו “יהיה בסדר. מחר יום חדש”. למחרת גילה לתדהמתו שהמורים קיצצו את זקניהם ושפמיהם מסביב לפה, כדי שהוא יוכל לקרוא את השפתיים שלהם ולהבין מה הם אומרים. הם ניסו לעזור לו ולהקל עליו, אך הרצון הטוב שלהם לא הועיל. הלימודים היו קשים מדי והוא החליט לעזוב. ההורים התלבטו, לקחו אותו לאבחון ולהכוונה מקצועית, ואז התבשרו כי בנם מוכשר מאוד, עליהם לאפשר לו ללמוד במקום מתאים והפנו אותם לתיכון המשלב כבדי שמיעה ביהוד. ”הגעתי לגן עדן״ תיכון יהוד היה מסגרת מתאימה, אבל זו הייתה אמן הפסיפס מהגולן “היום כאבא לשישה ילדים, אני מוריד את הכובע בפני הוריי. הם קיבלו החלטה גורלית לשלוח אותי לתיכון יהוד, המשלב כבדי שמיעה, על אף הקושי הגדול. מצד אחד הם רצו מאוד לאפשר לי ללמוד, ומצד שני לא רצו לשלוח אותי למקום חילוני. לבסוף החליטו שהם סומכים על החינוך הדתי שקיבלתי בבית ושלחו אותי לתיכון ביהוד” תמוז תשע"ז 38