אתרוג | תמוז תשעז | יולי 2017 | גליון 77

("השתקפותו של דיוקן המורה 2005-1979 .)2010 , בראי הקולנוע", מעוף ומעשה רבים מהסרטים הם סרטי נעורים שבהם מופיעים המורים כמטרד משעשע, מגוחכים .)1978 " ונלעגים (למשל בסרט "אסקימו לימון ), העוסק 2002( " בסרט "כנפיים שבורות בתהליך התפרקותה של משפחה שאיבדה את האב, המורה של גיבורת הסרט מוצגת כאישה מרירה וחסרת רגישות למצוקת הגיבורה, ואינה מגלה עניין אמיתי בסיבות לאיחוריה החוזרים. גם יועצת בית הספר לא מנסה לעזור באמת. "המורים מייצגים את הסטריאוטיפ של מערכת החינוך, הנתפשת כגוף אדיש שבו התפקיד היחיד שלהם הוא להעביר את התלמידים את הבחינות, וילדים במצוקה לא יכולים לקבל תמיכה בבית הספר", קובעים החוקרים. ), העוסק 1988( " גם בסרט "בלוז לחופש הגדול בחייה של חבורת מתבגרים רגע לפני הגיוס, על רקע מלחמת יום הכיפורים והאבל על חבר שנהרג, המורים מוצגים באופן שטחי וסטריאוטיפי. "כמיטב המסורת הישראלית, המורים מתוארים כמטרד ואף כמייצגי הממסד במובן השלילי. תפקיד בית הספר הוא לדכא את המרדנות של החבורה ולהכניסה לתלם", כותבים החוקרים. "המורה מוצג כחסר רגישות לצרכים ולתחושות של תלמידיו, והוא רואה עצמו כמי שמופקד על רגשות ההזדהות עם המדינה ועם מטרותיה. בית הספר אינו מקום שבאים ללמוד בו אלא מקום שבו הופכים בני נוער לאזרחים צייתנים". לדברי החוקרים, תפיסה זו, החוזרת בכל הסרטים, ומתוך הנחה כי הסרטים משקפים את ההתייחסות הרווחת בחברה, ראויה להתייחסותם של העוסקים בהוראה. עליהם לשאול את עצמם ממה נובעת התייחסות זו, מדוע דיוקנו של המורה משורטט באופן כזה, מדוע לא עולים במגוון הסרטים גם דיוקנאות ■ אחרים מעוררי כבוד, מתחשבים ותורמים. הדיקטטור הקטן עמנואל כהן ואחותו נורית כהן, שלמדו יחד בבית הספר לטלוויזיה, לקולנוע ולאמנויות "מעלה" יצרו סרט גמר בשם "הדיקטטור הקטן", העוסק בפרופסור חסר כריזמה שעקב סיטואציה הלכתית מוזרה נתקע בשבת עם שפם דומה לזה של הצורר הנאצי, כפי שהוצג בסרטו של צ'ארלי צ'פלין "הדיקטטור הגדול". השינוי במראה החיצוני מוציא מן המרצה את הכריזמה החבויה בו והוא מצליח לגרום לשינוי ביחסם של הסובבים אותו", אומר כהן וטוען כי הסרט שזכה בפרסים רבים מהווה עדות לכך ש"במציאות, לכל מורה יכולה להיות דרך משלו לפרוץ קדימה". "בסרט ׳בלוז לחופש ), העוסק 1988( ׳ הגדול בחייה של חבורת מתבגרים רגע לפני הגיוס, על רקע מלחמת יום הכיפורים והאבל על חבר שנהרג, המורים מוצגים באופן סטריאוטיפי, כמטרד ואף כמייצגי הממסד במובן השלילי. תפקיד בית הספר הוא לדכא את החבורה המרדנית מעט ולהכניסה לתלם. המורה מוצג כחסר רגישות לצרכים ולתחושות של תלמידיו. בית הספר אינו מקום שבאים ללמוד בו אלא מקום שבו הופכים בני נוער לאזרחים צייתנים". עמנואל כהן על רקע תמונה מסרטו תמוז תשע"ז 37