אתרוג | תמוז תשעז | יולי 2017 | גליון 77

ב"ללכת שבי אחריו" שאיפתו היא לשחרר את הנשמות של התלמידים הצייתנים. לשם כך, המורה הולך נגד הזרם וחותר תחת דרישות המערכת. קריעת הדפים מספר הלימוד היא סמל ליחס של כפירה שהוא רוצה לעורר בתלמידיו כלפי העקרונות האקדמיים לשיפוט שירה, שהוא רואה בהם דיכוי ספרותי. המסר שלו הוא "קרפה דיאם", היינו: 'נצלו את היום. עליכם לשאוף, להעז, להביע, כי החיים קצרים, וחבל לפספס אותם'. "אני מכיר מורה לתושב"ע הדומה לדמות המורה בסרט", מספר כהן "גם הוא הטביע חותם על תלמידיו ושיעוריו היו מלאי תוכן ומשמעות, התלמידים אהבו את המקצוע אבל רובם נכשלו בבגרות", הוא מציין בחיוך ומוסיף: "זה מצב שיכול להוביל לעימות עם המערכת. האתגר של המורים בבתי הספר הוא לאזן בין חינוך ליצירתיות, השראה, ערכים ואותנטיות, לבין עמידה בקריטריונים ומתן מענה לדרישות המערכת". "מורה לחיים" ו"כשהנערים שרים" הסרט השלישי המדגים את דמותו של המורה בקולנוע הוא "מורה לחיים", המבטא את האמונה שבכוח הרצון ניתן לשנות דברים, ואם מורה רוצה הוא יוכל להצליח. האסטרטגיה של המורה רון קלארק כדי להתחבב על תלמידיו ולהשפיע עליהם, היא להפוך להיות חלק מהם. קלארק הוא מורה צעיר שהגיע לניו יורק ופעל לשנות את תפיסותיהם של ילדי כיתה ו' בבית ספר ציבורי בשכונת העוני הארלם, רובם תלמידים שאפילו הוריהם איבדו תקווה לגביהם. אם המורה ב"לאדוני באהבה" ניסה להעלות את התלמידים ממעמדם הנמוך למעמדו, המורה ב"מורה לחיים" דווקא 'ירד אליהם' למגרש המשחקים, פשוטו כמשמעו, עשה איתם דילים, ביקר בבתיהם, ולבסוף הצליח להגיע ללבם ולרתום אותם להשקיע ולהצליח בלימודים. הוא מבין שעליו לדבר עם התלמידים בשפתם: בצחוקים, בדילים, בעסקאות ובמשחק. דוגמה נוספת למורה שמצליח לכבוש את לב תלמידיו הוא גיבור הסרט "כשהנערים שרים". קלמנט מאתיו הוא מורה למוזיקה ומלחין כושל שמגיע לפנימייה לבנים סוררים. הוא מצליח לערער את גישתו החינוכית של מנהל המוסד לפתרון בעיות המשמעת, ולגרום לתלמידיו לתת בו אמון כאשר הוא מגן עליהם מול המערכת, בניגוד לשאר הצוות. הוא לא מסגיר ילד שמפריע למנהל, ובכך קונה את אמונו. כאשר מתעוררות בעיות התנהגות, הוא מפעיל כלפי תלמידיו ענישה מידתית וחינוכית. כשאחד מתלמידיו פוגע באדם פיזית, גם לא בכוונה, הוא מטיל עליו לטפל בו, לעומת המנהל שפועל בענישה שרירותית. המורה מעסיק את תלמידיו בעשייה חיובית. הוא כובש את ליבם דרך האהבה המשותפת למוזיקה, ומגבש את תלמידיו הפרועים למקהלה. דמות המורה בקולנוע הישראלי שלא כמו בקולנוע העולמי, שבו אפשר למצוא את דמות המורה כגיבור שבא למערכת מבחוץ ומושיע את תלמידיו, הקולנוע הישראלי לא הציג עד היום את המורה כגיבור וכדמות חיובית, ורוב הסרטים מציגים אותו כדמות שולית ואף נלעגת, אשר תרומתה לעיצוב אישיות התלמידים היא זניחה למדי. כך עולה ממחקרם של ד"ר נירית רייכל (המכללה האקדמית כינרת) וד"ר איתמר רבין 10 (המכללה האקדמית לחינוך אוהלו), שבדקו סרטים עלילתיים ישראליים שהופקו בשנים ד"ר נירית רייכל וד"ר איתמר רבן, מחברי המחקר על דיוקן המורה בקולנוע הישראלי "בסרט הישראלי ׳כנפיים שבורות׳ ), העוסק בתהליך 2002( התפרקותה של משפחה שאיבדה את האב, המורה של גיבורת הסרט מוצגת כאישה מרירה וחסרת רגישות למצוקת הגיבורה, ואינה מגלה עניין אמיתי בסיבות לאיחוריה החוזרים. גם יועצת בית הספר לא מנסה לעזור באמת. התפקיד היחיד של המורים, המייצגים את הסטריאוטיפ של מערכת החינוך הנתפשת כגוף אדיש, הוא להעביר את התלמידים את הבחינות, וילדים במצוקה לא יכולים לקבל תמיכה בבית הספר" תמוז תשע"ז 36