Page 39 - מגזין הטכניון | סתיו 2012

באופן מדויק את גבולות הגידול ואת מיקומו,
ולתקוף אותו באופן ממוקד. "סריקות
קונוונציונליות מזהות גידולים מסדר גודל
של סנטימטר ומעלה, ואנחנו מזהים גידולים
בגודל של שניים-שלושה מילימטרים, ויודעים
באופן מדויק מה מיקומם. כך אנו מונעים
את שתי הבעיות העיקריות של הטכנולוגיה
הקיימת כיום - פגיעה בתאים בריאים
בסביבת הגידול, ו"פספוס" של תאי גידול
שאנחנו רוצים להשמיד. השאיפה שלי היא
Full(להגיע בעתיד לסריקה של הגוף כולו
ובעזרת הננו-חלקיקים לאתר )Body CT
גרורות קטנות."
בהקשר הטיפולי (הקרנה), תורמת
הטכנולוגיה האמורה בשני היבטים:
החלקיקים האלה מגבירים את בליעת
קרינת הפוטונים בגידול, אבל גם יוצרים
קרינה משנית, שהשפעתה על התא
הסרטני גדולה אף יותר.
יתרון חשוב נוסף של הטכנולוגיה שפיתחה
ד"ר איוב הוא תוחלת החיים של חלקיקי
Metallo Therapyהזהב: החלקיקים של
שורדים בגידול הסרטני שבועות ספורים.
פרק זמן ממושך זה מאפשר לבצע מעקב
ממושך, או סדרת הקרנות, על בסיס CT
הזרקה בודדת של התמיסה.
אישה, ערבייה, מוסלמית. את מבינה שזה
לא נשמע כמו נקודת זינוק אידיאלית?
הרקע שלי מעולם לא הפריע לי, כלומר
לא בהיבט של אפליה או עוינות. העברית
הגרועה שלי, לעומת זאת, הקשתה עלי
בהחלט. בעיקר בתחילת הלימודים לתואר
ראשון בטכניון.
העברית שלך דווקא מעולה.
היום כן, אחרי שנים של עבודה עם דוברי
עברית, אבל כשהגעתי לטכניון העברית שלי
היתה ירודה מאוד, וזה היה מכשול עצום.
עד היום אני זוכרת את השיעור הראשון
ב'פיזיקה 1 מ' - זה היה סינית בשבילי. בסוף
הסמסטר הראשון נכשלתי ברוב המבחנים,
והרגשתי ש'הלך עלי'.
והנה את כאן, לא בדיוק כשלון מהדהד.
כן, גייסתי כוחות, התאוששתי והצלחתי
במועדי ב'. ואז ידעתי שהכל יהיה בסדר. לא
שהיה קל - הייתי צריכה לממן את התואר,
כי ההורים שלי לא יכלו לעזור לי.
איך עשית את זה?
השתתפתי בפרויקט פר"ח, עבדתי בצילום
מבחנים בפקולטה, ובחופשות הקיץ עבדתי
בחנות בגדים ובעבודות מזדמנות נוספות.
ואחרי התואר הראשון?
"התעודה מהטכניון פתחה בפני את
כל העולם, ובחרתי להמשיך לתארים
מתקדמים בפקולטה להנדסה ביו-רפואית
באוניברסיטת באר שבע, שם קיבלתי מילגה
ממש מיד.
יש סיכוי אמיתי שתחזרי לאקדמיה?
כן, אם כי כאן אני נהנית משני העולמות -
גם מהמחקר וגם מההיבטים העסקיים.
אם אחזור אי פעם לקריירה אקדמית,
אני מאמינה שזה יהיה בטכניון - מקום
שאני מאוד אוהבת. בכל ביקור בטכניון אני
מתרגשת מחדש.
למרות הקשיים?
למרות הקשיים. זאת היתה תקופה נפלאה.
הטכניון הוא באמת מקום מלא קסם.
וחוץ מזה, שם הכרתי את בעלי. הוא למד
פיזיקה-מכונות ואחר כך גיאודזיה, וכיום הוא
עובד כמורה לפיזיקה ומתמטיקה בתיכון.
אם לא נתקלת באפליה, איך את מסבירה
את בעיות התעסוקה במגזר הערבי?
יש בעיות תעסוקה קשות, וכיום אני רואה
את זה בפניות של מועמדים - אני מקבלת
טונות של קורות חיים, והרבה מהאנשים
האלה מוצלחים לא פחות ממני, ובכל זאת
אין להם עבודה. זה לא בהכרח עניין של
אפליה, אלא בעיה כללית של הפריפריה:
אין כאן מספיק מקומות עבודה. נכון שמכיוון
שהאוכלוסייה הערבית מתגוררת ברובה
בפריפריה, היא סובלת יותר. בכל מקרה,
הפתרון הוא הקמה של אזורי תעשייה
ומקומות תעסוקה נוספים, שיאפשרו לכלל
תושבי הצפון להתפרנס בכבוד.
איך מתייחסים אלייך במגזר?
בהמון פירגון. גם ברמה האישית והחברית,
וגם במאמרים בעיתונות המקומית הערבית.
ממש לא מזמן קיבלתי תעודת כבוד מבית
הספר התיכון שלי, על כך שאני משמשת
מודל לצעירים ערביים.
באיזה בית ספר למדת?
בתיכון עירוני בנצרת. קיבלתי שם השכלה
טובה מאוד. המורה שלי לפיזיקה התמחה
בשימושי קרינה ברפואה, ויום אחד קראתי
מאמר שלו בעיתון בית הספר. זה נראה לי
מעניין מאוד, אבל אז כמובן עוד לא ידעתי
שזה התחום שאעסוק בו.
באיזה שלב נמצא הפיתוח שלכם כיום?
תהליך פיתוח המוצר הסתיים למעשה,
וגם הניסוי בתרביות - שהושלם בהצלחה
רבה. כרגע מתבצעים ניסויים על בעלי חיים
קטנים להוכחת היתכנות טכנולוגית, והשלב
הבא הוא השגת האישורים לניסויים קליניים.
כאמור, ביוטכנולוגיה היא ריצה למרחקים
ארוכים, ונצטרך הרבה סבלנות ועקשנות.
"ביו-טכנולוגיה היא ריצה למרחקים ארוכים."
ד"ר איוב עם תמיסת החלקיקים הננו-מטריים
39 בוגרים בשטח