105 / 182
105
2017
, יולי
18
גיליון
לסבתותינו היקרות, שהפכו אותנו לנשים שאנחנו
מה בין
הצל(לית) שלי ואני:
צמיחה, קבלה עצמית, איפור
ו... פמיניזם?
טלי-אור ויסמן וטופז קרונזילבר
פרולוג
חליתי.
המציאות הפכה כאוטית.
בדיקות, תוצאות, חרדות, שאלות, התייעצויות ותרופות... איך
משיגים את הרב פירהר? תחושה שהגוף בוגד, החיים בסכנה
והרופאים כמהים להושיט יד ולעזור, אך עומדים מנגד חסרי אונים.
בני המשפחה מלווים אותי, אך אינם יכולים לקחת ממני את כאב
ההתמודדות.
הזמן חולף,
המצב מתעתע,
התרופות שהגוף מקבל מתחילות לתת את אותותיהן... אני מסתכלת
במראה ורואה פנים זרות, אחרות...
זו לא אני!
קשה לצאת החוצה, מבטים ננעצים ונזרקות הערות.
לראשונה בחיי אני מרגישה שאני זקוקה להגנה ממבטים חודרניים.
אני מודה לבן זוגי דאז שטרח להזכיר לי כל יום שאני אותה אני,
אותן עיניים, אותן שפתיים, אותה נשמה. אמת פשוטה שקשה לזכור
כשאת מתבוננת במראה ולא מזהה את הבבואה.
חוויה קשה זו של התמודדות עם מחלה ועם השלכותיה הותירה בי
רשמים עמוקים וזרעה בלבי שאלות ומחשבות: כיצד אפשר להושיט יד
לחיים, לפגוש נשים אחרות במקום של שבר, לגעת בפני הכאב? זרעים